בע”ה
שאלה:
נשאלתי מאדם שבתקופה זו של השנה שהזריחה מאוחרת, יוצא לאשתו פעמים רבות לקום מוקדם ולצאת לעבודתה קודם נץ החמה, האם יכולה לצאת ידי חובת בדיקה שבעה נקיים בזמן זה ?
תשובה:
יש עדיפות מסויימת להמתין ולבדוק אחר נץ החמה, אך אם יקשה עליה כגון שממהרת לדרכה יכולה בהחלט לבדוק גם קודם נץ החמה.
הרחבה ומקורות: פסק בשו”ע (יו”ד קצ”ו ס”ד) ע”פ הסמ”ג ‘בכל יום מז’ ימי הספירה צריכה להיות בודקת לכתחלה פעמים בכל יום אחת שחרית ואחת סמוך לבין השמשות’ וכו’ מקור דברי הסמ”ג כפי שכתב בב”י שם מדתנן (נדה יא.) ‘פעמים צריכה להיות בודקת שחרית ובין השמשות’. ואף שבמשנה זו מדובר לגבי טהרות אבל לבעלה לא בעיא בדיקה, כתב הב”ח שם שהיינו דווקא לאחר שטבלה שהרי היא בחזקת טהורה לבעלה, אבל בספירת שבעה נקיים שהיא בחזקת טמאה צריכה בדיקה פעמיים שחרית וערבית, שחרית להוציאה מידי ספק שמא ראתה בלילה שלפניו וערבית להוציאה מידי ספק שמא ראתה ביום, דבספירת שבעה נקיים לבעלה צריכה בדיקה כמו לטהרות לאחר שטבלה (ועי’ מה שהק’ רע”א מהדו”ק סי’ ס’ ומה שיישב החזו”א יו”ד סי’ צ”ג ו’).
ובכל התורה מצינו שדבר שמצוותו ביום אם עשה מעלות השחר יצא, וכמבואר במגילה כ. וברש”י שם שמעלות השחר הוא יום, אבל לפי שאין הכל בקיאין בו צריכים להמתין לכתחילה עד נץ החמה. וכך לכאורה צריך להיות הדין לגבי בדיקת יום, אלא שיש לדון ע”פ מה שמצינו בדיני ווסתות שזמן הפרישה נקבע לפי נץ החמה, וקודם לכן נחשב כראיית לילה, וז”ל החוו”ד (סי’ קפ”ד ביאורים סק”ה) …אפשר דקים להו לחז”ל דלעניין ווסת תלוי בהילוך החמה, והנץ החמה גורם הראיה וכו’ ע”ש. ולפ”ז לכאורה אף בענינינו בבדיקת שחרית שהיא להוציאה מספק לילה תצטרך להיות דווקא לאחר נץ החמה ולא תועיל קודם אף בדיעבד. אך למסקנא אין נראה כן, לא מיבעיא לראשונים דס”ל שדי בבדיקה אחת ביום, ויש אף שהקלו בבדיקה אחת כל השבעה ימים (ולהלכה פסק בשו”ע שם שלא להקל משתי בדיקות – ראשון ושביעי), שלשיטות אלו אין לכאורה עדיפות לשעה מסויימת ביום ואף בלילה, אלא שכתב הרמ”א שם שהבדיקה תהיה לאור יום ובדיעבד מהני אף לאור הנר (ויעויין עוד מה שדנו הפוסקים לגבי בדיקת לילה, ואכמ”ל). אמנם אפילו לשיטת הסמ”ג נראה שיועיל אף קודם נץ החמה ולא דמי לווסתות הנ”ל, דהתם יש לפרוש בזמן שרגילה לראות וזמן עונת הלילה הוא עד נה”ח, אך בשבעה נקיים החשש והבירור הוא על כל ז”נ ברצף וא”כ כשאמרו שחרית וערבית להוציאה מספק לילה ויום חוזר לכאורה לגדר הרגיל של יום שהוא מעלות השחר, ורק לכתחילה להמתין לנה”ח. (ואולי אפשר לדייק לשון הראשונים שאף לכתחילה ראוי לבדוק באופן זה קודם נה”ח שכתבו לגבי בדיקת הבוקר: ‘בשחר כשעומדת ממטתה’ משמע שהבדיקה צריכה להיות קרובה לקימתה, ואף שבא להוציאה מספק שמא ראתה בלילה, יותר חשוב שעת קימתה, מההגדרות המדויקות של יום ולילה, וכמו לעניין הבדיקה בערב שאמורה להוציאה מספק ראיה ביום, ולשונות הפוסקים שנעשית: ‘קודם שיהיה לילה’ או ‘סמוך לבין השמשות’).
.
