ב”ה

הנאה מעשיית מלאכות בבין השמשות של ליל שבת

בליל שבת קודש בשעת הקידוש עמד בפתח ביתי אברך בשאלה אשתו נחה ביום שישי סמוך לכניסת שבת וכשקמה משנתה חשבה שעדיין לא נכנסה השבת, והדליקה את אור החשמל (לֶדִים), נרות השבת, ומזגה מים רותחים מכוס שמילאה מהמיחם לסיר החמין שלא יישרף המונח על הפלאטה, לאחר האמור היא שמה לב שכל המלאכות האלו שהיא עשתה היו כשבע דקות לאחר השקיעה, מה דינה לעניין הדלקת הנרות ולעניין הנאה מהמלאכות שהיא עשתה?

תשובה: בראשונה השבתי לו כי מותר ליהנות מאור החשמל בהיות וכל איסור זה אינו אלא מדרבנן הדלקת לֶדים, והנאה ממלאכה שאיסורה מדרבנן בשוגג מבואר בביאור הלכה (ריש סי’ שיח) שלא אסרו ליהנות, כמו כן אין איסור ליהנות מהחמין, אף שלדעת מרן השו”ע (סי’ רנג סע’ ד) אסור לערות מים רותחים אפ’ מכלי ראשון לתוך כלי ראשון משום חשש בישול, מ”מ כיון שדין זה תלוי במחלוקת ראשונים ולדעת הרמב”ם והרשב”א שאין בישול אחר בישול אין איסור כלל בדבר, וכמו שכתב המשנה ברורה סי’ שיח (ס”ק כז) כיון שכל איסור הנאה ממלאכת שבת רק מדרבנן וכמו שדרשו חז”ל היא קודש ואין מעשיה קודש, לכן כל מלאכה שנחלקו בה הראשונים אם מותר לעשות אותה בשבת אף שאנחנו מחמירים משום חשש ספק איסור תורה, וכגון תבשיל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי בערב שבת אם עבר ובישלו בשבת מותר בדיעבד כיון שיש סוברים שבכהאי גוונא אין בישול כלל, וכן פסק בחזו”ע שבת (ח”א ע’ קב ד”ה ומיהו), ובח”ד (עמ’ שצב) ובהלי”ע (ח”ד עמ’ סא) שאם עבר וחימם בשבת תבשיל לח כמו מרק מותר ליהנות ממנו (ולשיטתו שאין איסור חזרה על פלטה בשבת).

אך האמת יורה דרכו שאין צריך לכל זה, שהדברים מפורשים בביאור הלכה ריש סי’ רסא (ד”ה ואין מדליקין), שכל מלאכה אפילו מלאכה דאורייתא שעבר ועשאה בבין השמשות מותר ליהנות ממנה דהוי ספק ספיקא, שמא בין השמשות עדיין יום ושמא הלכה כר”ת שעד שלשת רבעי מיל עדיין יום הוא, וכן נקט מרן הגר”ע יוסף זצ”ל בחזו”ע (ח”ג ע’ תכה) ובהלי”ע (ח”ד ע’ לה) שמי שעבר ובישל ביצים בבין השמשות מותר ליהנות מהביצים [אך יעוין שם שלא היקל אלא רק עד סוף בין השמשות של הגאונים ולא כמו שמשמע מהביאור הלכה שהיקל עד בין השמשות של ר”ת].

ואף שהאשה עשתה את כל המלאכות הללו לאחר שהציבור כבר קיבל את השבת מ”מ לעניין הנאה ממלאכה מאיסור שבת נראה פשוט שלא נאסר, שהרי גם שכל הציבור קיבל את השבת אחר בין השמשות נקטו הפוסקים שמותר לומר לגוי לעשות מלאכה, ע’ שו”ע הרב (סי’ רסג סס”ג) וקצות השלחן (סי’ עו ס”ו). וכן משמע בחזו”ע שבת (ח”ג ע’ תפט ד”ה ואנכי) להקל בזה בבין השמשות דידן, ואע”פ שמן הסתם הציבור כבר קבלו שבת, וא”כ כל שכן הנאה ממלאכת שבת שיהיה מותר אף שהציבור כולו קיבל שבת.

בסיכום:

בנדון שאלתנו שהאשה הדליקה את אור החשמל ונרות השבת ומזגה מים לחמין – בבין השמשות של ליל שבת, מותר ליהנות מכל שעשתה.

אך לגבי הדלקת נרות שבת כיון שלא הדליקה בזמן כניסת שבת נראה לכאורה שדינה כאשה ששכחה ולא הדליקה נרות שבת שצירכה מכאן ולהבא להוסיף עוד נר אחד וכמבואר ברמ”א (סי’ רסג סע’ א), אך צריך להדגיש שאם היה אור חשמל דולק בבית שהיה ניתן להשתמש בבית, אינה צריכה להדליק נר נוסף כמבואר בחזו”ע דשבת ח”א (ע’ קעד ד”ה ונראה), מלבד זאת יש מקום לדון שבנדון שלנו שהשאה נרדמה אולי זה נחשב אונס שאז לא קנסו אותה אלא רק ששכחה ולא נאנסה.

בסיום ראוי לכפר על שגגת עוון זה ולתת מעות (פדיון תענית) צדקה לעניים. כמבואר ברמ”א (סי’ שלד סע’ כו), וגם הורנו לבעל שמהיום תקבל האשה על עצמה לקבל את השבת עשר דקות לפני הזמן.