דין ערלה בפירות – עיון ומעשה

מקור:

כאשר ישראל החלו בכיבוש ארץ ישראל בראשונה, נצטווו בספר ויקרא (ויקרא יט, כג) על ערלת פירות האילן, ככתוב: ” וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ, שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים, לֹא יֵאָכֵל”.

משמעות הלכה זו היא, שכל פירות האילן הגדלים ב 3 השנים הראשונות לנטיעתו, אסורים באכילה ובהנאה משום ערלה.

“ערלה” – מלשון מה?

רבי שלמה יצחקי (רש”י, 1105-צרפת; שמות, ו) מפרש כי לשון “ערלה” משמעה: אטום. רבי מאיר לייבוש ויזר (המלבי”ם, 1879-אוקראינה; דברים, ל, יא) מפרש, כי המשמעות של המילה “ערלה” היא, כל דבר מיותר המסתיר תחתיו דבר מה.

לאור פרשנותם, המשמעות היא, שהפירות הגדלים בשלוש השנים הראשונות מעת נטיעת העץ, הינם אטומים ונסתרים, ולא ניתן לאוכלם או ליהנות מהם.

נימוק והסבר:

רבי משה בן מימון (הרמב”ם, 1204, מצרים) בספרו מורה הנבוכים (ג, לז) מבאר כי מטרת איסור ערלה הינו, להוקיע את מנהג עובדי העבודה זרה שהיו נוהגים פולחן בפירות האילנות בשלש השנים הראשונות לגידולם.

רבי משה בן נחמן (הרמב”ן, 1270, עכו; ויקרא, שם) מנמק, כי מלכתחילה היה ראוי להקדיש את ראשית הפירות לה’, אך היות ובשלושת השנים הראשונות הפירות דלים, אינם ראויים לכבוד שמים, אך אין לאדם לאוכלם או להנאות מהם מפאת קדושתם.

בעל התניא רבי שניאור זלמן מלאדי (1812, אוקראינה; תניא, מו, ב) מסביר את על פי תורת הנסתר כי איסר “ערלה” נוצר משלוש קליפות רוחניות שאין להם טהרה. ויש הרואים בכך קשר למשע הנחש הקדמון (ראה, מחשוף הלבן, ויקרא, יח, א).

חישוב 3 שנים, כיצד?

אופן מנין שנות ערלה אינו אחיד. החישוב הקלאסי הוא, 3 שנים רצופות מראש השנה (א’ תשרי) לראש השנה (א’ תשרי). באופן שהעץ ניטע 44 יום לפני ראש השנה, אזי צריך להוסיף ל 44 יום האלה, 2 שנים מלאות, והמתנה עד ט”ו בשבט בשנה השלישית, ובסכ”ה ייחשב שעבר 3 שנים.

מקום וזמן:

דין “ערלה” חל בארץ (מדין תורה) ובחוץ לארץ (הלכה למשה מסיני), ובכל עת וזמן, בעץ של יהודי ושל גוי, בנטיעה וזריעה בקרקע או בעציץ, בבית ובשדה.

אילן וירק:

דין “ערלה” חל על פירות האילן בלבד, ולא בענפי או עלי העץ, או ירקות; ככתוב: “…עֵץ מַאֲכָל, וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ…”. לפיכך, ירקות ובכללם פלפל; פפאיה; קני סוכר; חציל ועוד, מותרים (ראה רמב”ם, מאכלות אסורות, י, ט).

תוקף האיסור:

פירות שאסורים משום ערלה, איסורם לעולם, ולא ניתן להתיר אותם באכילה על ידי פדייה או חילול איסורים על כסף או פירות אחרים. את הפירות יש לשרוף, או לקבור.

פירות שניקנו בשוק ובמרכול:

היות ויתכן למצוא פירות אכילה שנקטפו תוך 3 שנים לנטיעת אילן (כגון אפרסק, נקטרינה, ענבים ללא חרצנים…), יש להקפיד לרכוש פירות תחת השגחה הלכתית.

פירות שנקנו ללא ידיעה על השגחה על בעיית “ערלה”, לאחר קניה, הרי הם מותרים באכילה, שכן יש להיצמד לכלל ההלכתי “רוב”, ורוב פירות אינם אסורים באיסור ערלה (חזון איש, יו”ד, תערובות, לז, יד; שו”ת יביע אומר, ו, יו”ד, כד).

ברם, מין פירות שקיים סבירות שיש בהם לפחות 10% פירות ערלה, אזי בארץ ישראל הם אסורים באכילה (ראה שו”ת שבט הלוי, ה, קנו; התורה והארץ, א, עמ’ יא; משפטי ארץ, ערלה, עמ’ 418).

מקור: שולחן ערוך, יורה דעה, סי’ רצד.

בברכה, הרב איתיאל כ”ץ