תנוחת האשה בעת ברכת הטבילה

שאלה: אשה הנוהגת לברך את ברכת הטבילה אחר הטבילה בעודה עומדת במים, כיצד עליה לעמוד בעת שמברכת.

תשובה: מנהג בנות אשכנז לברך על הטבילה אחר הטבילה בעודה עומדת במים, כמבואר ברמ”א (יו”ד סי’ ר’). וכן נהגו גם חלק מבנות ספרד, כמבואר בבן איש חי (שנה שניה פרשת שמיני אות י”ט).

ברמ”א (שם) כתב שבעודה עומדת בתוך המים תכסה עצמה בבגד או בחלוק ותברך. ובט”ז (שם סוס”ק ג’) כתב, שאפשר שבימי הרמ”א נהגו כן, אבל עכשיו לא נהגו שמכסה עצמה, אלא מברכת בעודה ערומה, וכמו שהעיד בעל הדרישה.

והאריך הט”ז (שם) לבאר, דאף שאסור לאדם לברך כשהוא ערום משום “לא יראה בך ערות דבר”, אם ערותו מכוסה במים, אע”פ שהמים צלולים, אין זה נחשב לגילוי ערוה, אם אינו מסתכל לתוך המים בערותו, אלא כלפי חוץ.

ולגבי האיסור של לבו רואה את הערוה, פסק השו”ע (או”ח סי’ ע”ד סעי ד’) שבאשה אין דין של לבו רואה את הערוה, משום שערותן למטה מאד ואין הלב שלה יכול לראותה. אבל כדי לחוש לראשונים שגם באשה יש דין של לבו רואה את הערוה, תחבק את גופה בזרועותיה, ובכך תחצוץ בין לבה לערוה. ואף שכדי לחצוץ בין לבה לערוה יכולה גם להוציא את לבה חוץ למים, מכל מקום יותר צנוע הוא שתהיה מכוסה עד צוארה במים.

ומשמע מהט”ז שאינו לעיכובא שיהיה לבה בתוך המים, והעיקר שתהיה ערותה בתוך המים, ורק שהוא יותר צנוע שיהיה גם לבה במים. וצ”ע על המשנ”ב (סי’ ע”ד ס”ק ט”ז) שהביא דברי הט”ז, וכתב שיותר טוב שיהיה לבה למעלה מן המים. שו”ר שכבר העיר כן על המשנ”ב בספר בדי השלחן (סי’ ר’ ציונים ס”ק מ”ו).

וכדברי הט”ז כתב גם הש”ך (שם). וכדבריהם הכריעו להלכה החכמ”א (כלל קכ”א סעי’ י”ד) והמשנ”ב (סי’ ע”ד ס”ק ט”ז). [המחצית השקל כתב שהלשון חיבוק זרועותיה הוא לאו דוקא, ולא צריך לחבק את שתי הזרועות, אלא בזרוע אחת שמחבקת את גופה תחת לבה די כדי שיהיה הפסק בין לבה לערוה].

בשיעורי שבט הלוי (סי’ ר’ על הט”ז ס”ק ג’) כתב שבשעה שמחבקת את גופה בזרועותיה תיזהר שלא תיגע בגופה עם כפות הידים. [ונראה טעמו לפי המבואר בשו”ע (או”ח סי’ ד’ סעי’ כ”א) שצריך ליזהר בתפילה שלא לגעת במקומות המכוסים]. וכ”כ בספר פרדס שמחה (השמטות לסי’ ר’) בשם הגרי”ש אלישיב. לעומת זאת בשו”ת תורה לשמה (סי’ י”ג) כתב שמותר לגעת בבשרו בעודו במים, משום שהטעם שאין לגעת במקומות המכוסים הוא משום מלמולי זיעה, וכיון שהוא בתוך המים אין חשש של מלמולי זיעה. וכן דעת הגרש”ז אויערבאך (נשמת אברהם סי’ ע”ד הערה 10).

נמצאנו למדים, שהנוהגת לברך את ברכת הטבילה לאחר הטבילה תנהג כך: מיד לאחר הטבילה תעמוד במים כשהמים מגיעים לכתחילה עד צוארה, ולפחות למעלה מערותה, ותסתכל כלפי חוץ ולא לתוך המים בערותה, ולכתחילה תחצוץ בזרועותיה מתחת ללבה, [ויש מחמירים שלא תיגע עם כפות ידיה בגופה], ותברך.