שאלה: לאחר הפסח אחד הילדים בבית, פתח את המגירה שלו ומצא בפנים משחק שבתוכו יש ממתקים שאינם כשרים לפסח, האם על הממתקים יש דין של חמץ שעבר עליו הפסח, או שמכירת האב הועילה גם על ממתקי הילד:
תשובה: יש לחלק את התשובה לכמה מקרים.
א. ילד קטן שנמצא תחת חינוכו של אביו, ממתקים שקיבל או קנה בין אם מהמתמידים או שקיבל מהאבא יש לדונם כנכסי האב ולכן המכירה הועילה.
אם הסבים נתנו זאת לילד על מנת שיהיו שלו, יש לדון אם הקנו זאת לילד לגמרי או לא, ולכן באופן שישנה ידיעה וודאית שהממתק הגיע מהם יש להחמיר שהמכירה לא הועילה.
במקרה של ספק, נראה שחזקת ממון זה הוא של האב ולכן המכירה הועילה.
ב. אם הילד הינו בחור גדול מה שנותן האב לבחור יש לדונו כממון שאינו שלו שהרי נתן זאת לילד על מנת שאין לאביו רשות בו, וכן אם נתנו הסבים.
בכספים שמרוויח הבחור מישיבות בין הזמנים או מבחנים, יש לדון שהגם שנחשבים כמעשה ידיהם, ודין הבחורים כסמוכים על שולחן אביהם וא”כ היה צריך להיות הדין ששייך לאב, מסתמא האב מוחל על כסף זה שיהיה בהחלטתו של הבחור ואינו מתערב בכספים האלו כלל, וודאי שאין האב רואה בהם בעלים וכדין מתנה שמביאים לבחור שהיא לבחור בלבד, ולכן נראה שאין המכירה הועילה בהם כלל.
ג. בחור הנמצא בצבא ואוכל וישן בצבא, אינו נחשב סמוך על שולחן אביו ולכן אם קנה ממתקים מכספו הוא ושם במגירה שלו, אין מכירת האב הועילה על ממון זה.
מקורות:
בשו”ע חושן משפט סימן רע סעיף ב מבואר שכל נכסים שהילדים מרוויחים או מוצאים או מקבלים שייכים לאב וז”ל: מציאת בנו ובתו הסמוכים על שלחנו, אף על פי שהם גדולים, ומציאת בתו הנערה אף על פי שאינה סמוכה על שלחנו, ומציאת עבדו ושפחתו הכנענים ומציאת אשתו הרי אלו שלו. הגה וה”ה אם הרויחו בסחורה או במלאכה.
וא”כ כל דבר שהילדים מרוויחים גם במתמידים וכד’ שייך לאב אם נדון אותו כמלאכה, וגם אם נדון אותו כמתנה.
אם הוא בחור גדול כתב הרמ”א בהמשך הסעיך לחלק בין קטן לגדול. הנראה לענ”ד בחלוקה זו היא בין בחור שנמצא בישיבה ונמצא הרבה מחוץ לבית שהאב מחנכו פחות ונותן לו יותר רשות לקנות מה שהוא רוצה לבין ילד הנמצא עדיין בת”ת וכדו’ שעדיין האב לא נותן לו רשות לקנות מה שרוצה, ולכן הגם שמרוויח כסף יש לראותו כנכסי האב.
מה שכתבנו על ספק י”ל שגם שיש לדון כדין כל קבוע כמחצה על מחצה דמי וא”כ הוי ספק, ואם נמצא בימי הפסח הוא ספק דאורייתא, יש לומר שדיני הממון נקבעים לפני דיני האיסור וכדין ממון שנמצא אצל אישה שהוא בחזקת הבעל ועיין בחו”מ ס’ סב’, ולכן אין כאן להסתפק שהרי וודאי רוב ממונו של קטן שייך לאביו, וודאי שלאחר החג שהוא רק דין דרבנן הרי ספק דרבנן לקולא.
לגבי בנות סמינר שהתחילו לעבוד על שהם סמוכות על שולחן אביהם, יש לדון שהיות שחוסכות את הכסף לחתונה, א”כ נחשב כממון האב שהרי זה במקום כסף שהאב צריך להביא, אך וודאי שאין האב מקפיד על סכום קטן, שתיקח אותו לעצמה ולכן הוא ספק אצלי ולא כתבתי עליו, וודאי שבמקום שאין האב נותן כסף לחתונה, הגם שהבת אוכלת ודרה אצל ההורים קשה לראות את כספה ברשות אביה על אף שמהדין הוא שייך לאב שהרי מעשה ידיה בסמוכה על שולחנו שייך לו, אין המנהג בעולם כן וצ”ע ועוד חזון למועד.
ועיין במאמרו של הרה”ג דוד בן חי שהרחיב בדין מתנה שניתנת לקטן https://www.shoam.org.il/11080/
