פלטה משותפת לאוכלי קטניות ושאינם

הרב יעקב

לוי

Facebook
Email
Twitter
WhatsApp
Print

בע”ה

פלטה משותפת לאוכלי קטניות ושאינם

שאלה:
נשאלתי מזוג (אשכנזים) שאין להם פלטה מיוחדת לפסח האם יוכלו להשתמש בשל השכנים שאוכלים ומחממים שם קטניות, ולהניח הסירים בצד הסירים שלהם ?

תשובה:
אפשר, ומומלץ להניח ניר כסף תחת הסירים ולהיזהר שלא יגעו בסירי הקטניות, אמנם גם אם נגעו ואפילו ניתז לתוכם מסירי הקטניות מותרים באכילה לכתחילה.

הרחבה ומקורות: כידוע בקהילות אשכנז נהגו להחמיר זה כמה מאות שנים באכילת קטניות בפסח, וכך הביא הרמ”א בסי’ תנ”ג ס”א: ‘והמנהג באשכנז להחמיר, ואין לשנות’. ועל אף שהיה ניתן לחשוב שהנסיבות השתנו ושאפשר כיום להתגבר על החששות שבגינם החמירו, כבר הביא בשע”ת שם מהפוסקים שבמקומות שנהגו אין להקל להם והמיקל הוא פורץ גדר וכו’ ובליקוטי מהרי”ל כתב שהאוכלם בפסח עובר בלאו דלא תסור, וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה וכו’.
אמנם דרגת החומרא בזה רחוקה מחומרת חמץ, וכפי שמבואר שם שנהגו איסור רק באכילה ולא בהנאה, וכן לא נהגו להחמיר אם נפלו לתוך התבשיל ויש רוב בהתר ואף אם אין ששים (אא”כ הקטניות נותנות את עיקר הטעם שאז אסור כמבואר ביו”ד סצ”ח ס”ח, לרוב הפוסקים). וע”כ ברור שמאכל שנתבשל בכלי שבושל בו קטניות אף אם הוא בן יומו (שלכתחילה וודאי אין עושין כן, וכשיש צורך לבשל לחולה או לקטן מייחדים כלים מיוחדים) מ”מ המאכל מותר באכילה, דלא גרע מתערובת ממש. (עי’ קובץ תשובות להגריש”א ח”ג סי’ פ”א).
ובוודאי שאין כל חשש לבשל על חצובה שבשלו עליה קטניות, שהרי גם לרמ”א שהצריך ליבון לחצובה (תנ”א ס”ד) כתבו הפוסקים שהוא רק לכתחילה משום חומרת חמץ, דבאמת שתי קדרות הנוגעות זו בזו אין יוצאת הבליעה מזו לזו, כמבואר ביו”ד סי’ צ”ב ס”ח, וגם יש לתלות שאף אם נשפך כבר נשרף והלך לו כיון שבכל שעה היא על האש, וע”כ בוודאי שאין צורך להחמיר בקטניות שדרגת חומרתם פחותה משל בשר וחלב.
ומהטעם הנ”ל אין לחשוש אף בחימום ע”ג פלטה, אלא שבשונה מחצובה שאם יגלוש מהסיר ישרף מהאש, בפלטה אין אש שתשרוף, וכן יש יותר חשש בליעה מכיוון שעומדים במשטח אחד, וע”כ ראוי שלא להניח הסירים ישירות על הפלטה אלא ע”ג ניר כסף ולהרחיק קצת מסירי הקטניות, אמנם כאמור לעיל אם תהיה בליעה אין לאסור. (ואין צורך להחמיר בזה וכדברי המ”ב שם סקי”א ע”פ דרכי משה שאין צריך לדקדק לתלות נר של שמן קטניות רחוק הן השולחן משום חשש שינטף על המאכל, דאפילו נטף אין לאסור דבכגון זה אין להחמיר, ע”ש).