הנדון:
חלה שנתערבה בחזרה בעיסה אם יכולים להישאל עליה דרך הטלפון.
שאלה: בערב שבת פרשת שמיני אחר פסח בהיות וישנה סגולה להפריש חלה ולאפות לחם בצורת מפתח, אשתי הפרישה חלה וכשבאה לשרוף את החלה לא נמצאה החלה מסתבר מאוד שכנראה אשתי או אחד מהילדים חזר וערבב את החלה עם שאר הבצק, מה הדין?
תשובה: הדין הוא שצריך להישאל ולחזור ולהפריש וכמ”ש הרמ”א (סימן שכג סעיף א), שאם חזרה החלה ונתערבה בעיסה, ואין ק”א לבטל, אם לא אכל העיסה ישאל לחכם עליה ויתיר לו כנדר, דנשאלין על ההקדשות, ויחזור ויטול חלה אחרת.
אך עדיין הבעל שואל אם ניתן להישאל בטלפון שתישאל האשה בפני שלושה ששומעים אותה בטלפון ויפתחו לה פתח?
תשובה: הנה בסוגיא זו יש לדון גם במנהג שנהגו לעשות התרת נדרים ביום ערב ראש השנה, שהוא יום כ”ט אלול. ובערב יום הכפורים, וטוב לעשות ההתרה לכתחלה על ידי עשרה ששונים הלכות. על פי מה שאמרו בנדרים (ח.) נידוהו בחלום צריך עשרה בני אדם להתיר לו. והוא דתנו הלכתא. וכן פסק בש”ע יו”ד (סי’ שלד סעיף לה).
וכתבו האחרונים, שמנהג ההתרה בערב ראש השנה, הוא על פי מה שאמרו בזוהר (פרשת פקודי דף רמט ע”ב), “דמי שנתחייב נזיפה או נידוי בבית דין של מעלה, ישאר בנידויו ארבעים יום, ואין תפלתו נשמעת”. ולכן יש נוהגים לעשות התרת נדרים גם ארבעים יום קודם ראש השנה. ומכאן ולהבא חושבנא טבא. (כף החיים סי’ תקפא אות יב, ילקוט יוסף ראש השנה סעיף יב).
וכתב מרן בש”ע (הל’ נדרים יו”ד סי’ רכ”ח סט”ז), שצריך הנודר לבוא לפני המתירין כשיתירו לו, ואינו עושה שליח לשאול על נדר. הרי להדיא שאין יכולת לעשות התרת נדרים ע”י שליח.
ואולם לגבי בעל לאשתו, מבואר בשו”ע שם (סימן רל”ד סעיף נ”ו), שהבעל נעשה שליח להשאל על נדרי אשתו, ובלבד שמצא שלשה מקובצים, אבל הוא לא יקבצם. ע”כ. ולכן האשה תמנה את בעלה שיהיה שליח להתרת נדריה, ובעלה יבקש התרה גם בשבילה. וכן העלה בשו”ת יבי”א (ח”ב חאו”ח סימן ל ואת יא) גבי מי שנהגה לשמוע קול שופר בר”ה וכעת נבצר ממנה לשמוע, שראוי לעשות התרת נדרים, טוב שיכוין בעלה עליה בהתרת נדרים שנוהגים לעשות בערב ר”ה. שהרי אף בנדרים בעל נעשה שליח לאשתו היכא דמכנפי וקיימי. וכ”ש במנהג בעלמא. וכמו שנוהגים לומר שתתירו לנו ולנשינו. וכ”פ בשו”ת רב פעלים (חאו”ח ח”ד סי’ לד). ובשו”ת שמחת כהן (חיו”ד חלק ב סימן קז).
וכן העלה מרן פאר הדור בספרו הליכות עולם (ח”ח עמ’ עא) שהנודר נדר צריך לבוא בפני עצמו לפני האנשים המתירים לו, ואין להתיר כששולח שליח, ומ”מ על מנהג טוב שנהג ולא אמר בלי נדר מותר לעשות שליח, ויתירו לו אפי’ שלא בפניו, כיון שאין צורך בהתרה זו אף מדרבנן ספיקא לקולא.
והנה הרבה טעמים נאמרו אמאי פסק השו”ע (בשם הרמב”ם) שצריך הנודר לבוא בפני בית הדין ולא יכול למנות שליח, והאם איסורו מהתורה או מדרבנן כדי שהחכם יוכל לחקור את הנודר, ואולי יתבייש בפניו ולא יפר נדרו, או לא ידור, משא”כ אם יעשה זאת ע”י שליח, וכ”כ הרדב”ז (הל’ שבועות פ”ו ה”ד). וישנם עוד טעמים רבים שנאמרו ע”י גדולי האחרונים, שלפי חלק מהטעמים יוצא השלכה הלכה למעשה שאפשר לעשות התרת נדרים ברדיו או בטלפון, [אחר שמזהה בבירור את קולו], ויתירה מזאת דעת הרא”ש כמובא בב”י שאפשר לשלוח כתב חרטה ע”י שליח והדיינים יתירו את הנדר, ויעויין בכל זה בספר יוסף דעת (פרק יז סע’ ל) שאין זה גזה”כ שיבא בפני המתירין, רק יש חשד שמא השליח יוסיף דברים, וא”כ בטלפון שהחכם מדבר עמו וחוקר אותו לכאורה יועיל. וכ”כ בשו”ת ויצבור יוסף (ח”ב סימן סז) שאין מניעה ע”י טלפון. וכ”כ בשו”ת שבט הקהתי (ח”ד סימן רלט) וע”ע בשו”ת דברי בניהו (חי”ד סימן מב אות ג). ובספר שבת בשבתון (עמוד שדמ) הביא להקל בזה רק בדוחק גמור כגון חולה מסוכן. וראה עוד בספר כל נדרי (ע’ רז אות ז) ובקובץ תל תלפיות (קובץ ס ע’ פ). ובספר אהל ישראל אלחנן נדרים (ע’ ע). גם בשו”ת תפארת ישראל (ח”א חיו”ד סי’ ו) העלה שבשעת הדחק יש לסמוך על המקילין לשמוע התרת נדרים דרך הטלפון או ברדיו. וראה עוד מה שהאריך בכך מרן הראש”ל בספרו ילקוט יוסף ימים נוראים (מהלכות ערב ראש השנה סעיף יח ע’ קע.).
הדרן לנ”ד במי שהתערבה לה חלתה בעיסתה שיכולה להישאל אצל החכם, וכמו שפסק הרמב”ם (תרומות פ”ד הל’ יז) ושו”ע (סי’ שלא סע’ מח) גבי מי שניחם על מה הפריש שהרי זה נשאל לחכם ומתיר לו כדרך שמתירים נדרים. וכ”כ הרמ”א (סי’ שכג סע’ א). ולכן גם בנדון דידן בשעת הדחק יכולה להישאל ע”י “שלושה אנשים ביחד” שנמצאים בטלפון מעבר לקו.
והטעם שצריך שיהיו השלושה שמעבר לקו נמצאים ביחד, משום שדינם כדין בית דין שנועדו לשבת במקום אחד ביחד, אבל אם אין יושבים ביחד כמושב בית דין, אין למעשיהם תוקף של מעשה בית דין, וכמבואר בגמ’ כתובות (כב.) במותב תלתא כחדא הוינא, וכן הוא בשו”ת המיוחסות להרשב”א (סי’ צא) שהדיינים כולם יהיו במעמד אחד וכן הוא בשו”ת הרא”ש (כלל יט) ששלושת הדיינים צריכים לישב ביחד. ראה עוד בלבוש (יו”ד סי’ רכח) שמבואר בש”ס שדין ההדיוטות מדין ממונות ילפינן לה, וכל שלושה שם בית דין יש להם. ע”כ. ולפ”ז דין בי”ד צריך שיהיו כל השלושה ביחד. וכן כתבו האחרונים שהג’ הדיוטות בהתרת נדרים צריכים שיהיו ביחד. וכ”כ בשו”ת מהרש”ם (ח”ב רמ”ה) שיש להסתפק בנדרים דבעינן שישאל על נדרו בפני ג’, אי סגי בדיעבד בזה שלא בפני זה, ובש”ס דנדרים (ח:) בהא דבעל מהו שיעשה שליח וכו’ אי מכנפין אין אי לא לא וכו’. וש”מ כי מכנפין שפיר דמי וכו’. ומוכח דצריך שיהיו נקבצים שלשתן יחד. ע”כ. וכ”כ בספר כל נדרי (שטסמן, ע’ קסג), ע”ש. ועיין בשו”ת אג”מ (יו”ד ח”ג קמ”ב אות ב’).
ואין צריך שיהיו אלו השלושה תלמידי חכמים גדולים אלא בני תורה שמבינים מה שלומדים עמהם, ויכולים להיות המתירים שלושה קרובים, כמבואר בשו”ע (הל’ נדרים סי’ רכח סע’ ג), וע’ בשו”ת יפה נוף (לר’ יצחק מזיא, חיו”ד סימן קכא) שהתרת נדרים אינה דין ולכן אפשר להתיר ע”י שלושה שהם קרובים זה לזה, ואפ’ אב לבתו, ורק בעל אינו יכול להתיר לאשתו וכפי שנפסק בשו”ע (שם סי’ רלד סע’ נז).
ולא מועיל להישאל ע”י תלמיד חכם אחד בלבד, בהיות וצריך תלמיד חכם מומחה, וכבר פסק מרן השו”ע (חיו”ד סי’ רכח סעי א) דבזמנינו אין מומחה שיהא ראוי להתיר ביחיד, וצריך להתיר בפני שלושה. (וראה עוד במ”ש מרן אאמו”ר זצ”ל בספרו הליכות עולם שם ע’ סעי’ י).
אך כשחוזרת ומפרישה שנית תפריש בלי ברכה, וטעמו של דבר כמו שהעלה בשו”ת הלקט (ח”א סי’ מח) גבי השואל על החלה, שאין כאן ברכה לבטלה, מאחר שחל עליה שם חלה לפי שעה, ואח”כ הוי כמו שנשרפה. וקרוב אני לומר שתועיל הברכה שיברך למה שיפריש. עכ”ל. ונראה מזה שא”צ לחזור ולברך בהפרשה השניה. וכן פסק מהר”ש גרמיזאן בשו”ת משפטי צדק (ס”ס צא), שהברכה במקומה עומדת, וא”צ לחזור ולברך על הפרשת חלה. ע”ש.
וכ”כ מרן החיד”א בברכ”י (סי’ שכג סק”א), וזת”ד: שאע”פ שהט”ז חולק על הרמ”א בדין זה, וס”ל שאין נשאלין על החלה, יש לנהוג הלכה למעשה כדברי הרמ”א, וכבר בנקה”כ השיב ע”ד הט”ז. וכן דעת מרן בבדק הבית. וכן שמענו מפומייהו דרבנן קשישאי שמעידין דהכי נהוג גדולי הדורות שלפנינו. ומ”מ על צד היותר טוב כשמפריש חלה שנית לא יברך, דברכות אינם מעכבות, ויש לחוש קצת לדברי הט”ז. ע”כ. וראה עוד במ”ש מרן פאר הדור זצ”ל בתשובה יביע אומר (חלק א חיו”ד סי’ כא), וכן העלה בספרו חזון עובדיה תרומות ומעשרות (ע’ רנח סע’ א) שחוזרת לאחר ההתרה ומפרישה תפריש בלא ברכה בפה, אלא תהרהר הברכה בלבה.
ואמנם הגר”ח קנייבסקי בדרך אמונה (תרומות אות קפד) שחוזרת ומפרישה עם ברכה. אך מדברי מרן החיד”א עולה שלא לברך שנית וכאמור.
המורם מן האמור: אשה שהפרישה את חלתה והתערבה החלה בעיסה ואין בה כדי לבטל את החלה בשיעור האמור (בסי’ שכג) דהיינו מאה ואחת, שהדין הוא לכתחילה שצריכה לילך ולהישאל בפני שלושה בני תורה או ע”י שתעשה את בעלה שליח להישאל במקומה בפני שלושה (חזו”ע תרו”מ).
אך בשעה”ד כגון בערב שבת שהשבת ממשמשת ובאה יכולה להישאל על כך בדרך הטלפון ע”י שלושה אנשים, “ואפ’ שהם קרובים זל”ז, ונמצאים “ביחד” באותו חדר בטלפון מעבר לקו, ואין צריך שיהיו אלו השלושה תלמידי חכמים גדולים, אלא בני תורה שמבינים מה שלומדים עמהם, ונוסח השאלה של החרטה כפי שמובא בספר חלת לחם (סי’ ב אות טו) ובמקדש מעט (סי’ שכג ס”ק יב) אילו היית יודעת שהחלה תתערב כלום היית מפרישה חלה בגודל החתיכה הזאת, ותאמר לא, ואז יתירו לה, ואומרים לה ג’ פעמים שהחלה שהפרשת בטלה וחוזרת העיסה לחולין. וכן אם אומרים מותר לך שלושה פעמים מהני. ולאחר מכן תחזור ותפריש שוב בלי ברכה אלא תהרהר את הברכה בלבה.
