שאלה: האם בימי איסור מותר לבעל לאישה לעשות טיול רגלי לצורך התאווררות או לצורך חיזוק הקשר בין בני הזוג, והאם יש חילוק בין טיול לפארקים, או למסעדות, והאם יש הבדל אם נוסעים באוטבוס או ברכב פרטי:
תשובה: שמירת הקשר בין בני הזוג צריכה להיות גם בימי האיסור, רק שישנם גדרים שחז”ל התקינו שח”ו לא יבאו לידי עבירה.
לדעת הטה”ב וכן משמע בשו”ע אין איסור ללכת לטייל או לנסוע ביחד באוטו או באוטובוס גם אם הספסל מחובר כל עוד ואין חשש נגיעה בין בני הזוג, אך ישנם מקומות שראה הטה”ב מקום להחמיר.
לנסוע דרך טיול לגנות ופרדסים יש מקום להחמיר היות שרבים הפסוקים שהחמירו בזה.
וכל הנ”ל אינו במקום שאיכא רבים הנוסעים עמם יחד ואין פרטיות מוחלטת כמו שיש בעגלה או ברכב פרטי, ולדעת הטה”ב גם למחמירים יכולים להקל.
ולכן ללכת למסעדה היות שהוא מקום המוני אין בו כדי לשדר אווירה של חיבה יתירה, משא”כ ללכת למסלולים שעל פי רוב בני הזוג נמצאים לבד, יכול לגרום לחשש איסור ועל כן יש מקום להחמיר בזאת.
אך אם נוסעים לצורך עיסוק וכדו’ אפילו שרק צד אחד נוסע גם אם נוסעים בספסל אחד או באופן פרטי מותר לאישה לנסוע יחד עם האיש גם לדעת המחמירים.
אך יש להזהיר כשנוסעים יחד בספסל מצומצם באוטובוס כדאי שישימו את חפץ בניהם כדי שלא יגעו זה בזה או במלבוש, ויש להדגיש שבחורף יש להיזהר מהמעיל כשהוא ארוך שלא יגע בבן הזוג.
כל הנ”ל הוא לדעת הטה”ב לפי השו”ע, אך דעת הרמ”א להחמיר מעיקר הדין בדינים הנ”ל ולכן נסיעה ישיבה על ספסל אחד או נסיעה ברכב פרטי לטיול יש בה איסור מעיקר הדין, אך יש מקילים גם בזאת מתי שעוד אדם נוסע עמם ויש שאסרו גם בזה.
מקורות:
עיין בטה”ב ס’ יב סע’ כ-כב שסיכם את מחלוקת השו”ע והרמ”א, שלדעת מרן אין חשש לא בספסל אחד ולא בדרך של טיול, ודלא כבן איש חי שכתב שמעיקר הדין יש להחמיר וכן היה המנהג.
עוד שם הביא מחלוקת אם דרך טיול מותר שהוא ברכב יחיד אך בשני מושבים, ודעת שבט הלוי להחמיר לנוהגים כן, אך דעת הטה”ב להקל גם למחמירים.
עוד הביא שם דעת הערוך השולחן שיש לאסור גם טיול ברגל, אך דעת האגרות משה ח”ב יו”ד פג’, להתיר ללכת ברגל אפילו לצורך טיול בלבד, שכל מה שאסרו בעגלה זה מפני שליבם פנוי ואינו טרוד יש לחוש יותר לקרוב הדעת בניהם.
ולכן כתבנו שסתם טיול במקום שיש בו אנשים בזמן שמטיילים אין בו פרטיות כדי שיהיה בה קירוב הדעת, משא”כ במסלול או במקום פרטי לגמרי שיש להחמיר גם לדעת המקילים.
