ב”ה
הנדון: דם בתולים בביאה שנראה כדם פצע.
נשאלתי: חתן שלא הצליח לקיים את המצווה בלילה הראשון, ולכן החתן והכלה פנו לאחות שקרעה את רוב הבתולים (כתשעים אחוז כך ציינה האחות), לאחר מכן החתן בא על כלתו הוא באמת הצליח לקיים את המצווה (לטענתו הוא הצליח לקיים רוב ביאה כמעט עד הסוף), לאחר קיום המצווה הכלה עשתה בדיקה ונמצאת טיפת דם על מקצת העד, כשהובא לפני העד ראיתי בבירור שהמראה הינו דם פצע גמור השאלה היא האם הכלה צריכה לספור שבעה נקיים?
תשובה: צריכה לספור שבעה נקיים אך תטבול בלי ברכה.
מקורות: הנה מרן הגר”ע יוסף זצ”ל כתב תשובה בשו”ת יביע אומר חלק ד (חיו”ד סי’ ז ובהערה גליון 5), בתולה שנכנסה לחופה, ולא היה החתן יכול לקיים בעילת מצוה, והוצרכה לגשת לרופא, והוא חתך בכלי את קרומי הבתולים, וירד ממנה דם בתולים, עם כל זה אינה צריכה לפרוש ולספור שבעה נקיים ולהטהר כדין אשה נדה, שאין דם בתולים שירד על ידי ניתוח אלא כדם מכה בעלמא, הילכך טהורה היא ומותרת לבעלה.
ואם אחר פעולת הרופא ממשיך לרדת ממנה דם, תולים זאת בדם המכה וטהורה היא.
אך אם על ידי ביאתו שלאחר הסרת הבתולים, ראתה דם, צריך לפרוש ממנה עד שתספור ותטבול כדת, כדין הכונס את הבתולה שבועל בעילת מצוה ופורש. אבל אם לא מצאה דם, אין לחוש שמא היתה טיפת דם ואבדה או שחיפתה שכבת זרע, אלא תולים שכל דם הבתולים יצא כבר קודם לכן. ע”כ.
מבואר שדעת מרן הגר”ע יוסף זצ”ל שכל שראתה דם אפ’ שהוציאו את כל הבתולים הרי היא טמאה, שזו היא חשש חז”ל שמא דם חימוד הוא. [ודלא כמ”ש בשו”ת דברי דוד ח”ב חיו”ד סי’ לז להקל בזה בביאה שניה שרואה דם, וייתכן שבנדון דידן כיון שלא הוסרו כל הבתולים גם הוא יודה שהיא טמאה].
ואף שבנדון דידן המראה נראה דם פצע לענ”ד זה החשש שחז”ל דברו שאם יש דם בתולים האשה טמאה למרות שדם בתולים בפשטות הוא דם פצע וכמבואר כל זה שו”ע סי’ קצג, טה”ב (ח”א עמ’ תקכ). הלי”ע (ח”ה עמ’ צ(. ומה שכתבנו שאין לברך כי סוף הדם נראה ברור כדם פצע ולא גרע ממה שלא ראתה דם בביאה ראשונה שטובלת בלי ברכה וכמו שפסק שם בטה”ב (ח”ב ע’ תקסה, ואמנם כל זה דוקא שראתה לאחר הביאה כי ראתה דם בבדיקות ז’ נקיים והוא נראה דם פצע של הבתולים בזה יש להקל וכמו שכתב הרה”ג הרב יעקב שכנזי בקובץ יתד המאיר טבת תשע”ט סי’ לט שכלה שבדקה עצמה אחרי דם בתולים ומצאה דם בבדיקת שבעה נקיים אנו דנים אותו כדין מכה כיון שלא יצא הדם דרך ביאה).
