הפסק טהרה אחרי ראיה בשבעה נקיים.
נשאלתי מאשה שראתה דם באמצע השבעה נקיים, וביום ראייתה רוצה לפסוק בטהרה, האם חייבת לעשות בדיקת מוך- דחוק חוץ מבדיקת הפסק בטהרה, או שמא גם בזה אינה חייבת אלא מצוה שתעשה מוך-דחוק.
הנה מרן השו”ע סימן קצו (ס”ב) פסק ראתה יום אחד בלבד ופסקה בו ביום, צריכה לבדוק עצמה במוך דחוק ושיהיה שם כל בין-השמשות.
וכתב הרמ”א ובדיעבד אם בדקה עצמה סמוך לבין-השמשות ומצאה טהורה אע”פ שלא היה המוך אצלה כל בין-השמשות עלתה לה הבדיקה. אבל אם בדקה עצמה בשחרית לא מועיל.
הרי מבואר שלדעת הרמ”א אם פוסקת באותו יום שראתה אף שלכתחילה צריכה לבדוק עצמה במוך דחוק, מכל מקום בדיעבד אפילו לא בדקה עצמה במוך דחוק אלא עשתה רק בדיקת ההפסק מועיל. וכל זה בבדקה עצמה סמוך לשקיעה, אבל אם בדקה בבוקר לא מועיל כיון שראתה רק יום אחד חוששים שמא ראתה אחר הבדיקה, ושונה דינה מהרואה כמה ימים ובדקה בשחרית שבדיעבד עלתה לה בדיקה. וכדעת הרמ”א פסקו הרב לחם ושמלה (סק”א). והערוך השולחן (סעיף יז). ומרן החזו”א (סי’ צב ס”ק מה).
אבל לעומתם מצינו גדולי האחרונים שחלקו על הרמ”א ובראשם הגאון חוות דעת (סק”כ) והרב סדרי טהרה (סק”ט) ופסקו שבדיקת מוך דחוק בראתה יום אחד ‘הוא מעכב’ וטעמם שכיון שזה היום הראשון לראייתה מעיינה פתוח ולכן חייבת בבדיקת מוך דחוק מלבד בדיקת ההפסק בטהרה. וכן נראה דעת הגר”א בביאורים (סק”ח).
ובפשטות דעת מרן השו”ע שבדיקת מוך דחוק בראתה יום אחד הוא לעיכוב ואם לא עשתה לא עלה לה וכן כתבו בדעתו הסדרי טהרה והגר”א הנ”ל. וכ”כ הצמח צדק (בפס”ד) והתהילה לדוד (יו”ד סי’ סה) שדעת השו”ע שבדיקת מוך דחוק ביום הראשון הוא מעכב.
וכ”כ הגר”מ פיינשטין בשו”ת אגרות משה יו”ד ח”ב (סי’ עט) בדעת השו”ע וכתב שאף שהרמ”א פסק שבדיעבד אם לא עשתה מוך דחוק עלתה לה הבדיקה, הדעת נוטה לדברי השו”ע שבדיקה זו היא לעיכוב. וכ”פ הרב דרכי טהרה (עמ’ קכז) שבראתה יום אחד המוך דחוק הוא לעיכוב, ואם לא הניחה מוך דחוק לא עלתה לה בדיקה, ותחזור ותעשה הפסק טהרה למחרת. והוסיף שמכל מקום יש מקרים שבהם משתנה פסק זה לפי הנסיבות והמקרה ולכן ראוי שתעשה שאלת חכם.
וכן פסק הגר”ש ואזנר בספר שיעורי שבט הלוי (עמ’ רפ ס”ק ד ד”ה ולמבואר) שיש לחוש לדעת החוות-דעת וסייעתו שבפוסקת בטהרה ביום הראשון מוך דחוק מעכב ואפילו בדיעבד, ורק אישה שאם תצטרך לעשות שוב הפסק בטהרה ובדיקת מוך דחוק למחרת יחול ליל טבילתה בעונת הווסת וכיוצ”ב יש להקל כהרמ”א שאין מוך דחוק מעכב בדיעבד. וכן נראה שלמד הגרב”צ אבא שאול בשו”ת אור לציון ח”א (חיו”ד סי’ ז) בדעת השו”ע.
אולם הגרע”י בספרו הבהיר טהרת הבית ח”ב (עמ’ רפו ואילך) כתב שאף שמרן השולחן-ערוך כתב שאשה שראתה יום אחד ‘צריכה’ לבדוק במוך דחוק כל בין-השמשות, מודה לדעת הרמ”א להקל בדיעבד שאם פסקה בטהרה סמוך לבין-השמשות, אע”פ שלא בדקה במוך דחוק עלתה לה בדיקתה, ומה שכתב ‘צריכה’ אינו אלא לכתחילה וכמו שכתב מרן השו”ע עצמו בכללי הגמרא (דף ס ע”א) וזה לשונו: לשון צריך משמע לכתחילה, אבל בדיעבד יצא.
מסקנת הדברים:
אשה שראתה יום אחד באמצע השבעה נקיים או באחד מימי טהרתה, לדעת הרבה מהפוסקים חייבת לעשות בדיקת מוך-דחוק חוץ מבדיקת הפסק-טהרה, ואם לא עשתה לא עלתה לה בדיקתה וצריכה לפסוק בטהרה שוב למחרת, אלא שבאופן שתדחה הבדיקה למחרת יחול יום טבילתה ביום ווסתה וכדומה יש להקל לה.
אבל לדעת מרן הגר”ע יוסף זצ”ל אף שלכתחילה צריכה לעשות בדיקת מוך-דחוק, מכל מקום בדיעבד שלא עשתה עלתה לה הבדיקה ואינה צריכה לפסוק בטהרה שוב למחרת.
