אשה שבדקה עצמה בחוט דנטלי, ונקרע החוט בין שנייה, ועמלה כחצי שעה להוציא את שאריות החוט עד שנראה לה שהוציאה הכל והלכה וטבלה, ולמחרת בבוקר כאשר אכלה ארוחת בוקר יצא לה חלקיקי החוט, ועתה נפשה בשאלתה האם עלתה לה טבילתה או צריכה לחזור ולטבול שוב.
הנה במסכת קידושין (דף כה.) הובא מעשה בשפחתו של בית רבי יהודה הנשיא שטבלה ועלתה ומצא עצם בין שיניה והצריכה רבי טבילה אחרת.
וכן פסק מרן השו”ע בסימן קצח (סעיף כד) צריכה לחצוץ בין שיניה שלא יהיה בהם דבר חוצץ, שאם טבלה ונמצא שום דבר חוצץ בהם לא עלתה לה טבילה.
ואע”פ שתוך הפה נקרא ‘בית הסתרים’ ובית הסתרים אין צריך שיכנסו בו מי-המקוה, ולכן אין האשה צריכה לפתוח את פיה בשעה שטובלת כדי שיכנסו בו מים, מכל מקום צריך שיהיה ראוי לביאת מים, זאת אומרת שלא יהיה עליהם איזה דבר החוצץ ומונע את ביאת המים ואם טבלה כאשר היה דבר חוצץ בפיה צריכה לחזור ולטבול.
אולם כתב הגאון בעל הלבוש (שם, סעיף כז) שאם טבלה ונמצא בפיה מאכל וכדומה שאינם מהודקים אלא דברים רכים, בעניין שאם היו המים נכנסים לתוך פיה היו נכנסים תחתיו ומגיעים לבשרה, עלתה לה טבילה. וכן פסק הרב בדי השולחן (הלכות נדה וטבילה, עמוד נ).
ואם כן בנידון דידן שחצצה בין שיניה להוציא את החוט דינטלי, ודאי שהוא יתרכך מאוד והיו המים יכולים להיכנס בין שיניה ולא הוי חציצה ועלתה לה טבילתה.
אחר זמן ראיתי בטהרת הבית ח”ג (החדש, עמוד קיט בגליון) תשובת כתב יד של הגר”ע יוסף זצ”ל בענין זה ממש שנשאל מאשה אחת שלקחה לפני טבילתה חוט לנקות בין שיניה, ונשארה חתיכת חוט בין שיניה, וכשניסתה להוציאו במחט, זב דם מפיה, וכסבורה שיצא החוט, ולאחר הטבילה לקחה שוב מחט (מתוך סקרנות לדעת אם נעלם החוט) ומצאה חתיכת חוט מתפורר בין השינים, ושאלה אם יצאה ידי חובת טבילה. והשיב שאינה צריכה טבילה שנית, וטעמו שדוקא עצם שהוא דבר קשה שייך חציצה בין שיניה, מה שאין כן דבר רך. וכן כתב בספרו הליכות עולם ח”ה (עמוד קצב) שכן כתב המאירי במס’ נדה (סו.). ומהר”ם בן ברוך בתשובות החדשות (סימן תק). והובא בדעת תורה למהרש”ם (סימן קצח סעיף כד). ואע”פ שמהב”י משמע להחמיר, מכל מקום כיון שכתב המאירי שהוא מורה ובא להקל יש לסמוך עליו. ובפרט שדעת הרמב”ן הרשב”א והריטב”א בשם רבותיו שכל הדין שבית הסתרים צריך שיהיה ראוי לביאת מים אינו אלא מדרבנן, ואם כן הוי ספק דרבנן להקל. וכן פסק בספר בדי השולחן (הלכות נדה וטבילה עמוד נ).
אמנם הרב שבט הלוי (עמוד שלד אות א) כתב שניקוי השינים בקיסם וכדומה בדרך כלל הוא טוב, אך יש נשים שמנקות עם חוט והחוט נקרע ואי אפשר להוציאו ‘והוא חציצה’ וחייבים להוציא את החוט. הרי מפורש מבואר שסובר שחוט דנטלי הוי חציצה, אך יש לומר שבנידון שלנו שהיא התעסקה הרבה עם החוט, החוט התרכך מאוד וגם לדעת הרב לא הוי חציצה.
העולה מן הדברים:
אשה שניקתה את שיניה בחוט דנטלי, ונקרע החוט בין שיניה, תשתדל להוציא את כל השאריות שיש לה בין השינים שיש הפוסקים שהוי חציצה, ובנראה לה שהוציאה הכל וטבלה ואחר-כך ראתה שנשאר משהו מן החוט אינה צריכה לחזור ולטבול.
