האם מותר לאבלה להשתתף בחתונה

הרב אורן שוב
הרב אורן שוב
בעל כושר לדינות, רב ומו"צ

הרב אורן

שוב

Facebook
Email
Twitter
WhatsApp
Print

אשה אבילה הנמצאת בתוך יב’ חודש על אביה, ואחד מקרובי משפחתו של בעלה מתחתן, ובעלה דורש ממנה לבוא עימו לחתונה, כיון שלא נעים לו ללכת לבד, האם מותר לה ללכת עימו לחתונה.
הנה מצינו בשו”ת אגרות משה (חיו”ד ח”א סימן רנה) שכתב להשיב לאשה אבילה שנמצאת בתוך יב’ חודש על אביה, ובעלה דורש ממנה שתבוא עימו לאירוע שעושים לטובת בית הכנסת, ואומר שאין זה מכבודו לילך לבד, ושאם לא תבוא עימו הדבר יפגע בשלום הבית שלהם. שמותר לה לילך עימו כדי שלא יופר השלום בית שלהם. וטעמו שמסתבר שכל הדין שעל אביו ואימו יש אבילות יב’ חודש אינו מטעם שלאביו ואימו יש יותר קירבה מאשר שאר הקרובים שאם כן היו האב והאם צריכים להתאבל על בנם או ביתם יב’ חודש, שמצינו במסכת בבא בתרא (קח.) שהבן לאביו נחשב יותר קרוב מאשר האב לבן, אלא הטעם שעל אב ואם יש אבילות יב’ חודש הוא מדין שהבן והבת חייבים בכבוד אביהם ואימם, מה שאין כן האב והאם אינם חייבים בכבוד ילדיהם, ואם כן אשה נשואה שנפסק בשו”ע ביו”ד סימן רמ (סעיף יז) שהיא פטורה מכבוד אביה ואימה כיון שהיא משועבדת לבעלה, ואף שאין זה דבר נחוץ כל-כך שתילך עימו, מכל מקום אשה כשירה עושה רצון בעלה. וסיים שאף שדבר זה הוא סברא ברורה, מכל מקום כיון שלא מצא בפירוש דין זה אין להקל אלא רק באופן שיש חשש שיופר השלום בניהם.
ובספר בדי השולחן (עמוד רפא בביאורים) כתב להעיר על דברי האגרות משה, שאף שמותר לה לילך עם בעלה למשתה, מכל מקום כיון שבפשטות אין הבעל מקפיד אלא אם לא תבוא עימו לאירוע, אבל בזה שאינה אוכלת אינו מקפיד, אם כן תשתתף באירוע משום כבוד בעלה, אבל לא תאכל משום כבוד אביה, שהאכילה בסעודת מרעים הוא איסור נוסף על הנוכחות שלה במשתה. וצריך עיון.
ולעניות דעתי אין כאן שום השגה על הגאון אגרות משה, כיון שבזה שיושבת במשתה ואינה אוכלת כלל, יכול להיגרם לבעלה אי נעימות גדולה מזה, שכולם אוכלים והיא מתנזרת מן האכילה, ועדיף שלא תבוא לאירוע מאשר תבוא ותתנהג כך, ולכן כתב האגרו”מ להתיר לה גם לאכול במשתה אם היא צריכה ללכת לאירוע כדי שלא יופר השלום בית שלהם.
ובספר אבן יעקב (סימן נו אות ט) כתב הגרא”י ולדנברג להתיר לאשה אבילה בתוך שנה על אביה ואימה, לילך עם בעלה לנישואי אחד מקרוביו, ואפילו שאין חשש של הפרת השלום בית בניהם. והביא ראיה לזה מדברי הגאון חיד”א בשו”ת חיים שאל ח”א (סימן כא) שכתב להתיר לאבי הבן להביא תזמורת לסעודת הברית של בנו אף שהאם היא בתוך שנה לפטירת אביה. וטעמו שעיקר חיוב מצות מילה היא על האב, והוא השליט בביתו להביא תזמורת כמנהג ביום השמחה שלו, והאשה פטורה מכבוד אביה בין בחייו ובין במותו כיון שרשות בעלה עליה.
והגר”ע יוסף בחזון עובדיה אבילות ח”ב (עמוד שסו) כתב לדחות דבריו, שאין הנידון שלנו דומה לנידון של הגאון חיד”א, ששם המצוה היא על האב למול את בנו, וברצונו לשמוח במצותו, ולכן אין אשתו האבילה יכולה לעכב על-ידו, אבל כאן בנישואי אחד מקרוביו, הוא עצמו אינו חייב לילך שהמצוה יכולה להתקיים על ידי אחר, ואם בכל זאת רוצה לילך, מהיכן לנו להתיר לה ללכת עימו, והרי חכמים תיקנו אבילות על אב ואם יב’ חודש ולא חילקו בין איש לאשה, ובין רווקה לנשואה, אלא שאם הבעל מתעקש ויש חשש להפרת השלום בניהם אפשר שיש להקל. וכן פסק בספר חיים וחסד (עמוד רנז).
מסקנת הדברים:
אשה נשואה הנמצאת בתוך יב’ חודש על אביה או אימה, ובעלה דורש ממנה לבוא עימו לנישואי אחד מקרוביו וכדומה, אם יש חשש שאם לא תילך עימו יפגע השלום בית שלהם מותר לה לילך עימו. אבל אם לא יפגע השלום בניהם אין לה שום היתר לילך עימו. וטוב שתאמר ותסביר לו בדרכי נועם שמצד הדין אסור לה לבוא, ושאם לא היתה אבילה היתה באה עימו בשמחה.