בע”ה
המתנה בין בשר לחלב למעוברת ויולדת
שאלה:
האם מעוברת או יולדת, יכולות להקל ולא להמתין שש שעות בין בשר לחלב ?
תשובה:
אפשר להקל לפי מידת הצורך, ויותר קל לאחר אכילת עוף או תבשיל של בשר.
הרחבה ומקורות: בכדי לראות אם יש אפשרות להקל וכמה להקל, יש לעמוד על מקור הדין, דרגות חומרתו והשיטות השונות, ולפ”ז סדרי הקדימויות, וכדלהלן: בגמ’ בחולין קה. ‘אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה, גבינה מותר לאכול בשר… אמר מר עוקבא אנא להא מילתא חלא בר חמרא לגבי אבא דאילו אבא כי הוה אכיל בשר האידנא לא הוה אכל בשר עד למחר כי השתא, ואילו אנא בהא סעודתא הוא דלא אכילנא לסעודתא אחריתא אכילנא’ (כחומץ בן יין לגבי אביו שהיה ממתין עשרים וארבע שעות בין בשר לחלב, והוא ממתין מסעודה לסעודה), שיטת תוס’ שם וראבי”ה שהזמן בין הסעודות הוא אפילו מיד אם סילק שולחן ובירך, אך רוב הראשונים הבינו שהזמן בין סעודה לסעודה הוא שש שעות כפי שהיה הרגילות בזמנם, או בערך שש שעות (עי’ לשון הרמב”ם פ”ט הכ”ח ממאכלות אסורות ‘והוא כמו שש שעות’, ובמאירי בס’ מגן אבות ס”ט – ‘חמש שעות או שש שעות’). ולרוב הדעות המתנה זו נוהגת גם לאחר אכילת עוף וחיה שהם מדרבנן (מלבד הרמב”ן שמיקל בזה), והמשמעות שם בגמ’ (קד:) להקל בעוף וגבינה הוא בעוף אחר גבינה. וכך פסקו בטוש”ע (יו”ד סי’ פ”ט) להמתין שש שעות ואף לאחר בשר עוף, והרמ”א הביא גם את דעת התוס’ הנ”ל וכתב אח”כ: ‘והמנהג הפשוט במדינות אלו להמתין אחר אכילת הבשר שעה אחת וכו’ ויש מדקדקין להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה, וכן ראוי לעשות’ ובש”ך שם הביא דברי רש”ל דכן ראוי לעשות לכל מי שיש בו ריח תורה. וכתבו הפוסקים שהמיקל בזה הינו פורץ גדר (עי’ עה”ש שם ס”ז, ועי’ פת”ש שם סק”א דאף באופן שלא שייך הטעמים להמתין כגון שלועס לתינוק, מ”מ לא פלוג), ועי’ חכמת אדם (מ’ י”ג) דהמיקל בזה עובר משום בל תטוש תורת אמך. וכך התפשט ברוב תפוצות ישראל להמתין שש שעות (או כשש שעות, עי’ פר”ח שם סק”ו, ובשם הגריש”א חמש ומשהו אלא שנהגו להחמיר, ועי’ יביע אומר ח”א יו”ד ד’, וילק”י סי’ פ”ט סט”ו ומה שהביא בהע’ שם, ועוד).
אך ברור שכשיהיה צורך חזק להקל, הדבר יהיה אפשרי, ויהיה קל יותר לבני אשכנז ע”פ פסק הרמ”א שמעיקר הדין אפשר לסמוך על הדעה שממתינים שעה אחת, ויהיה קל יותר אחר אכילת עוף, או תבשיל של בשר (עי’ שו”ע שם ס”ג). וכך כתב הח”א (קכ”ז ס”י): מי שנהג תמיד להמתין שש שעות ועכשיו מחמת חולשתו רוצה לנהוג כהמקילין, מכיון שלכל הדעות אין האסור רק מחמת סיג וגדר מהני לזה התרה, ע”ש. ולגבי חולה שרוצה להקל ואח”כ לחזור למנהגו עי’ יו”ד סי’ רי”ד ובדג”מ (הובא בפת”ש שם) שאין צריך התרה. וכ”כ הפוסקים בהל’ בשר וחלב שבמקום חולי קצת אף שאין בו סכנה שיסמוך על הדעה של המתנת שעה והדחת הפה (עי’ חכמת אדם וערוך השולחן שם, פת”ש שם סק”ג ע”פ חת”ס, בא”ח שנה ב’ שלח אות י”א, ילקו”י סי’ פ”ט סכ”ב).
ולגבי מעוברת שאינה בגדר חולה ממש מובא בשם הגריש”א שתמתין כמה שיכולה ואינה יכולה להקל אלא בשעת הדחק גדול (הובא בשו”ת אבני ישפה ח”ה סי’ ק”א), אמנם בשו”ת שלמת חיים (להגרי”ח זוננפלד) כתב להקל לה בהמתנת שעה אחת, וכן דעת הסטייפלער (הובא בס’ אורחות רבינו ח”א עמ’ שס’ וח”ג ע”ע). וכן לגבי יולדת תוך שלושים יום אפשר להקל בשעה, עי’ בא”ח שם, שלמת חיים שם, וע”ע למרן בהליכות עולם ח”ז.
