ב”ה
הנדון: אשה נשואה – קבלת מתנה מאיש זר.
נשאלתי אשה חרדית שעובדת במקום עם ציבור שאינם שומרים תומ”צ, וההנהלה בכדי לאחד בין העובדים הנהיגה שכל עובד ייתן ביום ההולדת של חבירו, מתנה בסדר עוקב, דהיינו מי שנולד בחודש תמוז ייתן למי שנולד בחודש אב, והנולד בחודש אב ייתן לחודש אלול, וכן הלאה, וכלל העובדים נשים וגברים, והשאלה ששאלה העובדת החרדית שהיא נשואה, אם מותר לקבל מתנה מאחד העובדים שהוא בסדר העוקב מלפניה, מציינת השואל שאם תסרב לקבל יש חשש קצת לחילול השם.
תשובה: אם זה מתנה שאינה יקרה אלא מה שהוא סימלי יש להקל.
מקורות:
הנה כתב מרן השו”ע אה”ע (סימן כא סעיף ו) אין שואלים בשלום אשה כלל, אפילו ע”י שליח, ואפי’ ע”י בעלה אסור לשלוח לה דברי שלומים. אבל מותר לשאול לבעלה איך שלומה. ע”כ. וא”כ לכא’ כ”ש אין לשלוח מתנה לאיש נשואה.
אך ראיתי בקובץ אור תורה (התשנ”ה ע’ קעו והלאה, כותר: המותר והאסור עם נשים) מאמרו של הרב יוסף מוגרבי שדן מהיכן נפוץ המנהג להקל לשאול בשלום אשה, ושם כתב שבאוצר הפוסקים אבן העזר סי’ כ”א (ס”ק מ”ח נ) הביאו שיטות הפוסקים וציינו להרמ”א ביורה דעה (סי’ שפ”ה סעי’ א’ ולבאר היטב שם סק”ב) דמה שהקילו בשאלת שלום לאבל הוא משום שעכשיו לא שייך שאלת שלום וה”ה לכאן. ועוד ציינו לדברי מהר”מ שיק (אה”ז סי’ נ”ג) שלימד זכות על המקילין בשאלת שלום משום דהוי ארחייהו בכך ואין שום חיבה בזה, וסיים דהמקדש עצמו בדבר המותר לו וראוי לו קדוש יאמר לו. ולפי זה נראה שמותר לכתוב לו שאלת שלום כי כן הוא עקר הדין, וע”ע בספר שער אפרים סי’ קט”ז שהוכיח שגם לדעת התוספות במסכת בבא מציעא מותר.
וכן כתב בערוך השולחן (סי’ כ”א סע’ ח) שהאיסור הוא דוקא בדברים שמביאים לידי חיבה אך אין איסור באמירת בוקר טוב וכיו”ב ואינו מביא לידי קירוב דעת. וכן נקטו הרבה מגדולי הפוסקים להתיר אמירת שלום, וכן מורים גדולי האחרונים ומהם בשו”ת שמש ומגן (חאה”ע סי’ י”ח) ובשו”ת בצל החכמה (חלק ה’ סי’ מ”ח) ובשו”ת דברי חכמים (עמ’ רנ”ו רנ”ח) ובשו”ת אמרי חנן הלוי (סי’ נ”א) ועוד ומ”מ מי שיכול להתחמק כן ראוי להיות לכתחילה. ע”כ.
וראיתי בספר אורחות מתנה (ע’ תקטו) שמציין לספר אום אני חומה (לרב מרדכי גרוס – ח”א עמ’ קטז בהוגי שעשועות סוף אות תרטז) שכתב שפשוט שליתן מתנה לאשה זרה הוי קירוב הדעת ואסור, ובקרובים יש להקל, אך מבואר בהגריש”א (בהערות לקידושין דף ע) שכת’ שמה שאומרים בזמנינו לאשה שלום אי”ז בכלל איסור שאילת שלום, מפני שאי”ז דרך חיבה, וא”כ נראה שמתנות הניתנות לצורך פירסום או משום הנימוס גידרם כאמירת שלום שאין בזה דרך חיבה ויהיה מותר. ע”כ. וא”כ ה”ה בנ”ד.
