יחוד עם אחותו

שנינו במשנה (קידושין פ’ ע”ב): מתייחד אדם עם אמו ועם בתו. ובגמ’ (שם פ”א ע”ב): אמר רב יהודה אמר רב אסי: מתייחד אדם עם אחותו, ודר עם אמו ועם בתו. כי אמרה קמיה דשמואל, אמר: אסור להתייחד עם כל עריות שבתורה, ואפילו עם בהמה. ומסקינן דהוא מחלוקת תנאים בברייתא, עיי”ש בגמ’.
בשו”ע (אבה”ע סי’ כ”ב סעי’ א’) כתב: אסור להתייחד עם ערוה מהעריות וכו’, חוץ מהאם עם בנה והאב עם בתו והבעל עם אשתו נדה. ולשון השו”ע הוא לשון הרמב”ם (פכ”ב מהל’ איסורי ביאה הל’ א’).
הבית שמואל (שם ס”ק א’) הביא את דעת הרא”ש (קידושין פ”ד סי’ כ”ד) דהלכה כרב אסי שהתיר יחוד עם אחותו, ותמה על כך שהרמב”ם והטור השמיטו את ההיתר להתייחד עם אחותו. ותירץ דאפשר דהם סוברים דאין הלכה כרב אסי במה שהתיר להתייחד עם אחותו, כיון שבמשנה הוזכר רק היתר להתייחד עם אמו ובתו. ומשמע שכך נוטה דעתו להלכה. ואכן הבית שמואל בסי’ כ”א (סוס”ק י”ד) סתם ואסר יחוד עם אחותו. וכן פסק להלכה הבן איש חי בספרו עוד יוסף חי (שנה ראשונה פרשת שופטים אות ג’), דקיי”ל להלכה דגם אח עם אחותו אסור להתייחד, ואינו מותר אלא אב עם בתו ואשה עם בנה וכנזכר בפוסקים, וסיים: וכן עיקר בפרט בדור פרוץ.
לעומת זאת החלקת מחוקק (סי’ כ”ב ס”ק א’) פסק להתיר יחוד עם אחותו כדעת הרא”ש, והוסיף שכן פסק בקיצור פסקי הרא”ש. וכן פסקו החכמת אדם (כלל קכ”ו סעי’ י”ב) והערוך השלחן (סי’ כ”ב סעי’ א’).
ובשו”ת ציץ אליעזר (ח”ו סי’ מ’ פ”כ אות ו’), לאחר שהאריך בדעת הפוסקים, כתב: עכ”פ מכל האמור חזינן, דלא משתבש עמא דנהיגי בפשיטות בהיתרא דיחוד עם אחותו בלי פוצה פה ומצפצף, ויפה כותב בספר ערך שי על אה”ע דלבא ולגזור איסור בזה הוא גזירה דאין רוב הציבור יכולין לעמוד בו, דמה יעשו אח ואחותו שמוכרחים לסמוך אשלחן אביהם ולא ימלטו מלהתייחד ע”ש, ובפרט דכפי שביארנו יש להתיר זה גם לפי ההלכה בשופי, עכ”ל הצי”א.
וכן הוא דעת כל הפוסקים דלהלן, שדנו מהו גדר יחוד ארעי, דמוכח שעכ”פ פסקו להלכה שמותר לאח להתייחד עם אחותו.
שיעור הזמן המותר להתייחד עם אחותו
בגמ’ הנ”ל כתוב: אמר רב יהודה אמר רב אסי מתייחד אדם עם אחותו, ודר עם אמו ועם בתו. וכתב רש”י (ד”ה מתייחד עם אחותו): לפרקים אבל אינו דר תמיד ביחוד אצלה בבית. וכעין זה בקיצור פסקי הרא”ש וז”ל, מתיחד אדם עם אחותו לפי שעה, ודר אפילו בקבע עם אמו, עכ”ל. וכן כתב בחלקת מחוקק (שם) שעם אמו התירו דירה בקביעות ועם אחותו התירו יחוד ארעי. אך לא נתבאר בדבריהם הזמן המדויק שמותר להתייחד עם אחותו. [וקצת פלא, שלא נמצא בפוסקים הקדמונים שיעור מדויק].
בשו”ת אמרי יושר (לגר”מ אריק, ח”ב סי’ מ”ג) כתב השואל דכל פחות משלושים יום אינו נקרא קבע אלא ארעי, ומותרים אח ואחות להתייחד פחות משלושים יום, והסכים איתו הגר”מ אריק. וכן פסק הגרי”ש אלישיב (קובץ בית הלל גליון מ”ב עמ’ ל”ד). וכן נראה דנקט בשו”ת ציץ אליעזר (שם).
בשו”ת שבט הלוי (ח”ה סי’ ר”א אות ב’) דחה את דברי האמרי יושר, וכתב דאין להתיר לדור יחד ל’ יום. ונטה להכריע כדברי הספר צוף דבש (סי’ כ’) שעד ג’ ימים נקרא ארעי ומותר להתייחד עם אחותו. [המעיין בדברי הצוף דבש יראה, דעד ג’ ימים התיר לדעת החלקת מחוקק שפסק להתיר יחוד עם אחותו כדעת הרא”ש, אך הוא עצמו נוטה לפסוק כדעת הב”ש שאסר יחוד עם אחותו כדמוכח מהשמטת הרמב”ם והשו”ע].
בשו”ת אגרות משה (אבה”ע ח”ד סי’ ס”ד אות ג’) דחה בשתי ידים את שיטת האמרי יושר, דמותר לדור עם אחותו עד ל’ יום. וגם לא ס”ל כשיטת הצוף דבש שהתיר עד ג’ ימים, כיון שהוא רק סברא בעלמא בלי מקור. אלא הנכון לדינא הוא שיהא ביאתו לביתה באופן הניכר שהוא רק לבקר ולהתארח, ואז מותר לו ללון שם איזה לילות, ולא כבא לדור שם תמיד, דאז אסור ללון אפילו לילה אחד, וגם שלא ישהא יותר משיעור הרגילות באותו מקום להתארח. ואין בזה זמן קבוע אלא לפי הרגילות באותה מדינה. [לשיטת האג”מ קצת מיושב למה לא נמצא בפוסקים הקדמונים שיעור מדויק ליחוד ארעי].
העולה לדינא, מותר לאח להתייחד עם אחותו באופן ארעי, אך אסור לדור עמה בקביעות. ונחלקו הפוסקים מהו גדר ארעי. יש אומרים דעד שלושים יום נחשב ליחוד ארעי. ויש אומרים דעד שלשה לילות הוא בגדר ארעי. ויש אומרים שאין לדבר שיעור קבוע, אלא צריך שהיחוד יהיה באופן שניכר שהוא רק מתארח ולא מגיע ללון בקביעות.
ובשולי הדברים יש בנותן טעם להביא פירוש נחמד הנוגע לנידון דידן.
כתוב בפסוק (בראשית כ”ו, ח’ – ט’): “ויהי כי ארכו לו שם הימים וישקף אבימלך מלך פלישתים בעד החלון, וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו. ויאמר אבימלך ליצחק ויאמר אך הנה אשתך הוא ואיך אמרת אחותי הוא”. ובספר יסודי העקרים עה”ת (לרבי יצחק דאנציג, שנדפס בווארשא שנת תרמ”ח) כתב לפרש בפסוק, דלאחר שהתייחד יצחק עם רבקה זמן רב, הוכיח מזה אבימלך שאינה אחותו אלא אשתו, דהלא עם אחותו אסור לדור זמן רב. וזהו ויהי כי ארכו לו שם הימים, ועם כל זה דר עמה בקביעות, על כן אמר אך הנה אשתך היא.
וראיתי שכתב פירוש זה מדנפשיה הגר”מ מאזוז (הובא בספר ארח משפט עמ’ תק”ח), והוסיף רמז לכך, דהגימטריא של המילה ‘כי’ הוא שלושים, וזהו “ויהי כי ארכו”, דהיינו לאחר שלושים יום, ולפי דעת הפוסקים דמותר להתייחד עם אחותו עד שלושים יום.