בע”ה
תקשורת ע”י מגע לזוג כבדי שמיעה
שאלה:
נשאלתי מזוג כבדי שמיעה שמכיוון שחלק מצורת התקשורת ביניהם הוא ע”י נגיעות קלות שמטרתן להסב תשומת לב ולא שייך בכלל לעניין חיבה, האם הדבר אסור בזמן נידתה ?
תשובה:
אם אין צורך גדול יש להימנע מכך בזמן נידתה, ולמצוא פתרונות חלופיים.
מקורות והרחבה: נחלקו הראשונים אם איסור קריבה כחיבוק ונישוק הוא דאורייתא או מדרבנן, דעת הרמב”ם (פכ”א ה”א מאיסורי ביאה, ספר המצוות – ל”ת שנ”ג) שהוא לאו דאורייתא ולוקין עליו שנא’ ‘לא תקרבו לגלות ערוה’ (ויקרא י”ח ו’) לא תקרבו לדברים המביאין לידי גלוי ערוה, ואילו דעת הרמב”ן (סה”מ שם) שאין בקריבה זו לאו ומלקות, ובפס’ הנ”ל כלול רק הביאה עצמה, וחיבוק ונישוק אסור מדרבנן.
ולגבי נגיעה שאינה של חיבה נחלקו הדעות בשיטת הרמב”ם אם הוא בכלל איסור דאורייתא, הב”י (יו”ד סי’ קצ”ה) למד שהאיסור כולל גם נגיעה שאינה של חיבה, הש”ך שם (סק”כ ובסי’ קנ”ז סק”י) פליג ודעתו שרק כשעושה דרך תאוה וחיבת ביאה אסור מהתורה, ועי’ בית שמואל (אבע”ז ס”כ סק”א) שהוכיח דלא כש”ך. וע”ע חכמת אדם (בית הנשים קכ”ה ב’), ומה שהרחיבו עוד בפוסקים.
ואף לשיטות שלא אסרה תורה נגיעה שאינה חיבה, עי’ תש’ חוות יאיר (קפ”ב) שמכוער הדבר מאוד (אמנם הוא דיבר על נשיקה ממש, עי’ המעשה שם), וע”ע אג”מ (אהע”ז ח”ב סי”ד) שאף שאין איסור קריבה מדאורייתא כלל, באשתו נדה אסור מצד הרחקות, וחילק בין אשתו לנשים אחרות שבהן לא יהא כלל איסור כשאין זה בדרך תאוה, וע”כ התיר אם צריך ליסוע באוטובוס צפוף באנשים ונשים שהנגיעה בלא כוונה מחמת שא”א ליזהר שאין זה דרך תאוה וחיבה, ויהיה מותר גם לשבת ליד אשה כשאין מקום אחר, וכ”ז כשיודע שיכול להסיח דעתו ולא יבוא להרהור (אמנם לגבי נתינת יד לאשה כשהיא מושיטה, עי’ בדבריו באהע”ז ח”א סוף סי’ נ”ו שקשה לסמוך ע”ז להתיר), ודווקא לגבי אשתו צריך יותר להיזהר, ע”ש שתלה את זה בשיטות השונות. וע”כ גם לגבי חולה שהתיר הרמ”א (בסי’ קצ”ה סט”ו) ‘כשאין לה מי שישמשנה וצריכה הרבה לכך’ קל יותר להתיר לטפל באשה אחרת מאשר באשתו מחמת ההרחקות, וע”כ אם אפשר יעשה בשנוי ע”י הנחת בגד, וכפי שהביא הפת”ש שם סקי”ז, שעי”כ איכא היכר (וע”ע תוה”ש שם סקט”ו ובמה שדן בדבריו).
אמנם הב”י הנ”ל הסתפק שם שיתכן ולשיטת הרמב”ם יהיה אסור אף אם מדובר בפיקוח נפש, ונשאר בצ”ע, ובשו”ע שם (סט”ז,י”ז) פסק לחומרא שאסור לשמשה כגון להקימה, להשכיבה ולסמכה, ושאם הוא רופא אסור למשש לה הדופק, ולמעשה אף לדעתו כתבו הפוסקים שבמקום חשש סכנה מקילים (עי’ עה”ש שם סכ”ז, ובספר טהרת הבית פי”ב סמ”ו).
מ”מ היוצא מדברי הפוסקים שגם אם ניתן להקל באשתו בנגיעה שאינה של חיבה הרי זה במקום צורך גדול, וי”א רק במקום סכנה ממש. ע”כ במקרה הנ”ל של אותם כבדי שמיעה אף אם נאמר שאינו נכלל במה שהגדיר החוות יאיר הנ”ל – דבר מכוער, וגם אם יהיה בהפסקת בגד עדיין אין להתיר (שיתכן שזהו כהרגלם ולא נחשב אצלם שינוי, עי’ אג”מ הנ”ל), אלא כשיווצר מצב ברור שאין אפשרות אחרת והצורך גדול, ויהיה עדיף לכאורה בשינוי מהרגלם כגון במרפק וכדומה, אמנם בסיטואציה כזו עם אשה זרה יהיה יותר קל להתיר, וכנ”ל.
