ב”ה
שאלה : האם מותר לאשה להתאפר (בצניעות) בזמן שהיא איננה טהורה, ובפרט אם בעלה טוען שזה לא מפריע לו אם היא לא תתאפר?
תשובה
: אם האשה רגילה להתאפר כשהיא טהורה חייבת להתאפר גם כשהיא צנועה ואף אם הבעל טוען שזה לא מפריע לו שלא תתאפר, אבל אם גם שכהיא טהורה איננה מקפידה להתאפר בהיות והיא אשה נאה, א”כ גם בימי טומאתה לא תתאפר.
מקורות:
חכמינו ז”ל התירו מתוך הדוחק לאשה להתקשט ולהתייפות בימי נדתה, כדי שלא תתגנה על בעלה כמבואר בשולחן ערוך חיו”ד (סי’ קצה ס”ט) ובטה”ב (ח”ב ע’ קפה הל’ לב).
אך מ”מ העלה מרן זיע”א בספרו טה”ב ח”ב (ע’ קפח בסופו) נראה שאינה רשאית להחמיר על עצמה שלא תתקשט, שאם היא מתגנה עליו, היא גורמת לו מכשול לשנאותה, ובטל שלום הבית. ומכל מקום אם אין דרכה בכלל להתקשט אף בזמן טהרתה, מפני שהיא נאה ואינה צריכה לכך, עליה להמנע מלהתקשט בימי נדתה, שלא התירו חז”ל דבר זה אלא בקושי כדי שלא תתגנה על בעלה, וזו שאינה מתקשטת גם בזמן טהרתה לא תשנה ממנהגה, זולת בגדי צבעונים וכיוצא בזה שרגילה בהם תמיד.
ואם היא רגילה להתקשט בזמן טהרתה, ובעלה אומר שאינו מקפיד כלל עליה אם לא תתקשט בימי נדתה, כתב בספר שערי טוהר, שבאופן כזה לא תתקשט כלל, כיון שעיקר ההיתר להתקשט בימי נדותה אינו אלא כדי שלא תתגנה עליו. אך מרן זיע”א חלק עליו וכתב: ולי נראה שבדורות הללו שהפריצות רבה בעולם, יש לחוש פן יתן עינו באשה אחרת, ואין אפוטרופוס לעריות, וכו’, וכיון שהתירו לה חז”ל להתקשט, ולא חילקו בין אם הבעל מקפיד על כך לבין אינו מקפיד, עליה לנהוג כדברי חז”ל, וכמו שכתבו בתשובות הגאונים (שערי תשובה סימן פד), בתשובה לרבינו האי גאון: גרסינן בשקלים, “תבוא מארה לאשה שיש לה בעל ואינה מתקשטת”.
