תענית י”ז בתמוז – רקע והלכה
(יום חמישי – 6.7.23)
ארבעת הצומות:
מלבד צום יום הכיפורים ותענית אסתר, מתקנת הנביאים, כל בן ובת ישראל חייבים לצום ארבע צומות. לציון אבלות על חורבן המקדש ועיר ציון וירושלים, וכאות צפייה לתשובה שלמה ותיקון המעשים, עד לגאולה השלמה ולבניין בית המקדש.
הנביא זכריה (ח, יט) מציין כי ארבעת הצומות הללו, עתידים להתבטל בזמן בניית בית המקדש השלישי, ככתוב:
“כֹּה־אָמַר ה’ צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי (יז תמוז), וְצוֹם הַחֲמִישִׁי (ט באב), וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי (צום גדליה), וְצוֹם הָעֲשִׂירִי (י טבת), יִהְיֶה לְבֵית־יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּֽלְמֹעֲדִים טוֹבִים”.
תוקף חובת הצום:
בתלמוד (ראש השנה, יח:) מובא כי תוקף חובת הצום תלוי ברצון חכמים והעם. כלומר, רצו מתענים, לא רצו אין מתענים. חרף זאת נפסק להלכה כי בימינו נקבעה חובת התענית כחיוב שאין להישמט ממנו.
תוקף חובת התענית מובאת בשולחן ערוך (תקנ, א) בלשון הבאה:
“הכל חייבים להתענות ארבע צומות הללו, ואסור לפרוץ גדר”.
מטרת התענית:
רבי משה בן מימון (מצרים, 1204; תעניות, ה, א) מבהיר את יעודן של התעניות:
“יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן, כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר (ויקרא כ”ו) ‘והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו'”.
תשובה ותענית:
רבי ישראל מאיר הכהן (ראדין 1933), בספרו משנה ברורה (תקמט, א) מוסיף להדגיש:
“ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן, כי אין העיקר התענית כמה שכתוב באנשי נינוה ‘וירא ד’ את מעשיהם’, ואמרו חז”ל: ‘את שקם ואת תעניתם’ לא נאמר, אלא ‘את מעשיהם’.
ואין התענית אלא הכנה לתשובה, לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים, תפשו הטפל והניחו העיקר. ומכל מקום אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד כי ימים אלו הם מצוות עשה מדברי הנביאים להתענות בהם וכמו שכתבנו למעלה”.
תענית י”ז תמוז – רקע היסטורי:
במשנה במסכת תענית (ד, ו) מובא חמשת הפרעות שאירעו לעם ישראל בתאריך י”ז תמוז, שבגינם נקבע כיום תענית:
1. שבירת לוחות הברית:
לאחר חטא העגל, בזמן שבני ישראל יצאו ממצרים, משה רבינו ירד מהר סיני ולוחות הברית בידיו. בשעה שהוא ראה שעם ישראל מצחק סביב עגל-הזהב, השליך את לוחות הברית ושברם למרגלות ההר בתאריך י”ז תמוז (שמות, לב; ורש”י, שם).
2. ביטול קורבן התמיד:
קורבן התמיד הוקרב במקדש בכל יום, שני כבשים בבוקר ואחד בערב. בזמן בבית המקדש הראשון (586 לפנה”ס), מעת שהחל המצור על ירושלים, בי”ז תמוז, תמו כל הכבשים הכשרים להקרבה בתוך העיר (סוטה, מט:), וכן לא נמצאו כוהנים טהורים להקריב עוד את קורבן התמיד (יוסף בן מתתיהו; קדמוניות היהודים, יד, ד, ג).
3. הבקעת חומת ירושלים:
חומת ירושלים הובקעה פעמיים, ב: י”ז תמוז, בבית ראשון ובבית שני (ירושלמי, תענית, ד, ה). בתלמוד בבלי (תענית, כח:) מובא בשינוי קל, בבית ראשון ב: ט’ תמוז. ובבית שני, ב: י”ז תמוז. תאריך י”ז מציין את שני האירועים יחד.
4. שריפת התורה:
אפוסטמוס היה שר יווני בזמן בית שני, ושרף את ספר התורה לעיני כל, ליד העיר לוד (ראה מפרשי המשנה, תענית ד, ו).
5. העמדת פסל במקדש:
על פי המסורת, פסל עבודה זרה הוכנס להיכל בית המקדש. ישנה אי ודאות האם מדובר בזמן בית המקדש הראשון, או בבית שני (ראה, שם).
החייבים בתענית:
כל בן מגיל 13, ובת מגיל 12, חייבים לצום את התענית במלואה. ילדים מתחת לגיל זה, פטורים מהתענית.
מעוברות ומניקות:
נשים הרות או מניקות (אף חלקית), פטורות מהצום (שולחן ערוך, תקנד, ה; רמ”א, תקנ, א). ויש פוטרים כל יולדת שנתיים אחר הלידה, אף שאינה מניקה (פסקי תשובות, תקנ, א). אך כאשר אינה מניקה ומרגישה שיכולה לצום, מוטב שתצום (שו”ת יחוה דעת, א, לה).
חולה:
אדם המוגדר כחולה, פטור מהצום (משנה ברורה, תקנ, ד). אך לא יאכל מעדנים ותפנוקים (שם, ה). כגון:
א. חלוש החש חולשה בכל גופו בגין מחלותו, אף שאינו נופל למשכב במיטתו (ערוך השולחן, תקנד, ז); וכן זקן או אדם תשוש כח (שו”ת אגרות משה, או”ח, ד, קיד).
ב. הסובל מחום מעל 37.5; הקאות; דלקות חריפות, פטור (אור לציון, ג, עמ’ רס).
ג. כל מי שעבר ניתוח פנימי, ב 30 יום האחרונות (שם).
דינים כללים:
שטיפת הפה – נכון להימנע. מי שצריך, ניתן להקל אך יזהר לא לבלוע.
סיגריות – מותר לעשן בארבעת התעניות (בט’ באב, יש להימנע).
תרופות – בריא הזקוק ליטול תרופה או אשה הנוטלת גלולות למניעת הריון, עדיף לבלוע ללא מים. במידת הצורך, ניתן עם מעט מים, וטוב למהול את המים במלח או תמצית תה למרר מעט את טעמם.
טעה ואכל – יפסיק, ויצום עד סוף התענית (משנה ברורה, תקמט, ג).
זמני הצום – התענית מתחילה בעלות השחר (לערך: 4:13), ומסתיימת: צאת הכוכבים (לערך: 20:09).
“כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה” (בבלי, תענית ל, ע”ב)
בברכה, הרב איתיאל כ”ץ
.
