הרחקות בין איש לאשתו בתשעה באב
שאלה: האם בתשעה באב צריך לנהוג הרחקות בין איש לאשתו כמו בימי נדתה.
תשובה: כתוב בשו”ע (או”ח סי’ תקנ”ד סעי’ א’): תשעה באב אסור ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ובתשמיש המטה. ועוד כתוב בשו”ע (שם סעי’ י”ח): יש מי שאומר שלא יישן בליל ט”ב עם אשתו במטה, ונכון הדבר משום לך לך אמרינן לנזירא.
הרמ”א בדרכי משה (שם ס”ק ז’) כתב: ועיין לקמן סימן תרט”ו דאסור ליגע באשתו ביום הכפורים כאילו היתה נדה, ואפשר דהוא הדין בתשעה באב.
נראה מלשונו דלא החליט לאיסור בתשעה באב כביום הכפורים, ורק מצדד לאיסור. ואכן בהגהותיו על השו”ע לא הזכיר כלל איסור נגיעה.
המג”א (שם ס”ק י”ט) הביא את דברי הדרכי משה כלשונו: ואפשר שלא יגע בה כמו ביום הכיפורים. והוסיף המג”א: ונראה לי דביום יש להקל.
הט”ז (שם ס”ק ח’) ציין לדבריו בסי’ תרט”ו. ושם (ס”ק א’) כתב להתיר נגיעה באשתו בתשעה באב, ורק לישן עם אשתו במטה אסור. ודייק כן בדעת השו”ע.
המשנה ברורה (סי’ תקנ”ד ס”ק ל”ז) העתיק להלכה את דברי המג”א. ובשעה”צ (שם סוס”ק מ”ד) כתב שהט”ז מצדד להקל בתשעה באב בנגיעה אף בלילה. והעיר עליו השעה”צ, שאולי לא ראה הדרכי משה.
עוד כתב בשעה”צ (שם) בשם המחצית השקל לבאר את דברי המג”א מדוע ביום תשעה באב יש להקל בנגיעה: דדוקא ביום הכפורים שהנשים מקושטות לכבוד היום, ויש לחוש לגרוי היצר הרע, מה שאין כן בט’ באב שהולכים בבגדים מנוולים, ואם גם בתשעה באב הולכים מקושטות יש להחמיר בו אף ביום, כמו ביום הכפורים.
בערוך השולחן (שם סעי’ י”ז) כתב: ונכון שלא יגע בה בלילה, אבל ביום אין לחוש. וגם בלילה אין לחוש רק לעולי ימים, ומעולם לא נזהרו בזה, דישראל לא חשידי ח”ו.
והנה, בדברי הפוסקים האוסרים נגיעה באשתו לא נתבאר האם יש לאסור בתשעה באב רק נגיעה ממש באשתו, או שיש לנהוג בכל ההרחקות האסורות באשתו נדה המבוארות בשו”ע (יו”ד סי’ קצ”ה), כגון מסירה מידו לידה. וכפי שפסקו הפוסקים לגבי יום הכפורים (עי’ בסי’ תרט”ו במג”א ס”ק א’ ובמשנ”ב ס”ק א’).
ומסתימת דבריהם, שבהלכות תשעה באב הזכירו רק נגיעה ולא הזכירו שאר הרחקות כפי שהזכירו בהלכות יום הכפורים, נראה דס”ל שאין צריך להחמיר בשאר הרחקות. ובפרט שאף את איסור הנגיעה כתב הדרכי משה בלשון ‘ואפשר’, ולא כהכרעה ברורה. וכן הוא הלשון בכל הפוסקים שהעתיקו את דבריו.
אמנם, הבן איש חי (שנה ראשונה פרשת דברים סעי’ כ”ג) כתב: ונכון שלא יגע בה בלילה, ולהושיט דבר מידה לידו משום לך לך אמרין נזירא. והעתיק את דבריו הכף החיים (סי’ תקנ”ד אות פ”ה).
לעומת זאת בספר קרא עלי מועד (פרק ח’ הערה ל”ד) הביא שהגר”ח קניבסקי שמע שחמיו הגרי”ש אלישיב התיר להושיט דבר מידו לידה. וכן בשו”ת תשובות והנהגות (ח”ג סוס”י קע”ח) כתב שבתשעה באב שאינו אלא מדרבנן, ואין מלובשים בבגדי שבת, די להחמיר בנגיעה, ואין להחמיר בהרחקות.
גם הגר”ע יוסף בספרו הליכות עולם (ח”ב פרשת דברים סעי’ ט”ו עמ’ קנ”ג) כתב שדברי הבן איש חי הם חומרא יתירה, ומותר למסור דבר מידו ליד אשתו. וכן אין צריך ליזהר בשאר דיני הרחקות בתשעה באב. ואף איסור נגיעה אינו מעיקר הדין אלא חומרא בעלמא. וחזר על דבריו גם בספרו חזון עובדיה (ארבע תעניות עמ’ ש”ז).
העולה לדינא, דעת רוב ככל הפוסקים דאין להחמיר שלא למסור דבר מידו ליד אשתו בתשעה באב. וכן שאר הרחקות הנוהגות באשתו נדה אין צריך לנהוג. ואף איסור נגיעה באשתו אינו מוסכם לאיסור לכל הפוסקים. ואף שנהגו להחמיר, המיקל יש לו על מי לסמוך.
