בע”ה

דחיית הפס”ט כשזמן טבילה בתשעה באב

שאלה:
נשאלתי בא’ אב מאדם שאשתו אמורה לעשות הפסק טהרה, ולפ”ז הטבילה אמורה להיות בליל תשעה באב, אם יכולה לדחות ההפס”ט למחר מכיוון שבכל מקרה הטבילה תדחה למוצאי ת”ב ?

תשובה:
מבחינה הלכתית יכולה לדחות, אך יש צד שלא לדחות, וכדלהלן:

הרחבה ומקורות: שאלה זו נשאלת פעמים רבות כאשר בני הזוג יודעים שלא תוכל לטבול ביום מסויים, האם עדיף לעשות את ההפסק בזמן ולדחות את הטבילה, או לדחות את ההפסק ולטבול בזמן בסיום השבעה נקיים, ומכיוון שיש חשיבות גדולה לטבילה בזמן לכאורה עדיף לדחות ההפסק, אך מאידך כאשר ההפסק נדחה נועלים את הדלת בפני טבילה בזמן המקורי אם בסוף יסתדר. ע”כ לכאורה בכל מצב שיתכן סיכוי מסויים שיתאפשר לא לדחות הטבילה עדיף שתעשה ההפסק בזמן, ואם יאלצו לדחות הטבילה, ידחו בלית ברירה בהסכמת שניהם.

ובליל ת”ב שלא טובלים כלל (עי’ או”ח תקנ”ד ס”ח) היה נראה פשוט שידחו ההפסק, אמנם נראה שאין לדחות שהרי שאיפתינו וציפיתינו לגאולה השלימה בכל יום, ומהרה יבנה בית המקדש וצום החמישי יהפך לששון ולשמחה, ותוכל בוודאי לטבול בזמן, ע”כ בוודאי ראוי להשאיר את האופציה לטבילה בליל ט’ באב.

ואף שמבחינה הלכתית אין סיבה זו תופסת מקום וכמו שמצינו לגבי כהנים שיכולים לשתות יין בזמן הזה כדברי רבי (תענית יז. סנהדרין כב:) ‘אומר אני כהנים אסורים לשתות יין לעולם, אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו, וברש”י: ‘חורבן הבית שקלקלן ועירבב סדר משמרותיהן, שהיה אוסרן ביין… הוא תיקנן עכשיו לשתות יין לעולם דלא חייש שמא יבנה פתאום’ (וע”ע רמב”ם פ”א ה”ז מביאת מקדש וראב”ד וכס”מ שם) ואף לדעה האוסרת א”ז מעיקר הדין אלא רק גזירה, ע”ש, מ”מ בענינינו מבחינה השקפתית וודאי יש לזה מקום כדי להפנים הציפיה התמידית לגאולה הקרובה.

(ויש ליישב הגמ’ הנ”ל עם הגמ’ בעירובין מג: הריני נזיר ביום שבן דוד בא מותר לשתות יין בשבתות ובימים טובים ואסור כל ימות החול, עי’ מנ”ח קנ”ב ט’, ועוד).
ויה”ר שנזכה במהרה לביאת הגואל ובניין בית המקדש.