שאלה
: נשאלתי, אישה שנמצאת בתוך שבעת ימי הנקיים, האם צריכה לספור בפיה או לפחות לדעת במחשבה באיזה יום של הנקיים היא נמצאת, או שמספיק ששמה לב ואינה מסיחה דעת מבדיקתה.
תשובה
: הנה ידוע שנחלקו הפוסקים האם מה שאמרה התורה “וספרה לה שבעת ימים” זאת אומרת שצריכה האשה לספור בפה את היום של הנקיים בו היא נמצאת, או שציווי התורה שתדע שהיא בשבעת הנקיים ותשגיח עליהם שיהיו נקיים ולא תראה בהם דם.
הנה הכל בו (דיני נדה עמוד קד סע”ב) כתב בשם רב נחשון גאון שהטעם שאין האשה מברכת על ספירת שבעה נקיים כשם שאנו מברכים על ספירת העומר, משום שאם תראה בתוך ימי ספירתה סותרת את כל מה שספרה. משמעות דבריו שצריכה לספור בפה, אלא שאינה מברכת כיון שחוששים שתראה ותסתור את ספירתה ונמצאת ברכתה ברכה לבטלה. וכן דעת האגודה הביאו הרב סדרי-טהרה (סימן קצו ס”ק יח) שצריכה האשה לספור בפה את היום בו היא נמצאת.
וכן כתב השל”ה הקדוש (שער האותיןת דף קא) שצריכה למנות בפה בדוקא, ולעת ערב קודם שקיעת החמה תספור היום יום אחד לספירת נקיים שנאמר “וספרה לה שבעת ימים”. וכן העלה החכמת אדם שנכון שבכל יום לאחר שבדקה שחרית תאמר היום יום ראשון, ובשני תאמר יום שני וכן הלאה.
אבל מהר”ם מרוטנבורג (דפוס פראג סימן רצב) והאשכול (סימן מד עמוד קז) והחינוך (מצוה לש) כתבו שאינה צריכה בפה. וכן-כתב הסדרי טהרה (שם) שמנהג הנשים שאינם סופרות בפה. וכן פסק הגאון נודע ביהודה מהדורא תניינא (חיו”ד סימן קכג).
וכן פסקו רוב הפוסקים שאינה צריכה לספור בפה את היום בו היא נמצאת. וכן כתב בשיעורי שבט הלוי (עמוד רעט סק”ב). והגר”ע יוסף בהלכות עולם ח”ה (עמוד פז).
אך יש לדון האם אף שאינה צריכה ספירה בפה, מכל מקום צריכה שתדע במחשבה באיזה יום של הנקיים היא נמצאת, או שמא מספיק שהיא יודעת שהיא בתוך שבעת ימי ספירתה ואינה מסיחה דעתה מלבדוק שאינה רואה דם בימים אלו.
והנה החינוך (שם) כתב וזה לשונו: וכן באתנו הקבלה שציווי “וספרת לך” דיובל צריך מנין בפה, וציווי הספירה בזבה ובזב אינו אלא ‘השגחה בימים’.עכ”ל. הרי מבואר שאין צריך אפילו ספירה במחשבה אלא שתשגיח בימים אלו שיהיו נקיים ולא תראה בהם דם.
וכן מבואר בעליל מדברי האשכול (שם) שכתב וזה לשונו: ומה שאמרה התורה “וספרה לה שבעת ימים” לאו למימרא דבעיא (לא לומר שצריכה) ספירה בפה כדין עומר ויובל, אלא חשבון בעלמא כדי ‘שתדע מתי תטבול ותחוש שיהיו שבעה נקיים’. עכ”ל.
ובתוספות במסכת כתובות (עב.) הקשו מדוע אין הזבה מברכת על ספירתה, כמו שאנו מברכים על ספירת העומר. ותירצו שיש לומר שאין מברכים אלא ביובל שבית-דין מברכים בכל שנה שלעולם יוכלו למנות כסדר הזה, וכן בספירת העומר, אבל זבה שאם תראה תסתור ‘אין לה למנות’.
והנה בפשטות משמע שסוברים שאין הנדה צריכה למנות כלל ואפילו במחשבה, אלא רק צריכה שתדע שיהיו הימים האלו נקיים וכדברי החינוך והאשכול הנ”ל.
אלא שכתב השל”ה (שם) לבאר בתוספות שמה שכתבו שאינה צריכה ‘למנות’ כוונתם שאינה צריכה למנות ‘בברכה’, אבל למנות בלי ברכה חייבת, ואפשר שיש טעות סופר בתוספות וצריך לגרוס אין לה ‘לברך’.
אמנם הגאון נודע-ביהודה מהדורא תניינא (חיו”ד סימן קכג) כתב לחלוק על השל”ה, שבודאי אין שום מצוה לספור אלא כוונת הכתוב שתשגיח ששבעה ימים אלו יהיו נקיים, וזה כוונת דברי התוספות.
וכן כתב הבית-מאיר (יו”ד סימן קצו דף סו ע”א) שדי לה לספור ‘במחשבה’ כדי שתדע מתי לטבול, אבל בפה אין לה למנות, שאין כאן מצות עשה לייחד ספירה בדיבור. ועיין עוד בפתחי-תשובה סימן קצו (סק”ד).
הרי לנו מדברי הפוסקים שאינם מצריכים ספירה בפה, שגם לדעת באיזה יום של השבעה נקיים אינה צריכה.
ובספר בן איש חי (פרשת צו ש”ב אות יז) כתב וזת”ד: אע”ג שהאגודה והשל”ה סוברים שצריכה האשה לספור בפה, מכל מקום רבים חלקו בזה וסוברים שמספיק ‘במחשבה’ וכן המנהג, אך שבעה ספורים גמורים צריך .
ובהשקפה ראשונה נראה שסובר שאף שאינה צריכה לספור בפה, מכל מקום צריכה לדעת במחשבה באיזה יום של השבעה נקיים היא נמצאת. אולם אחר העיון נראה שכוונתו במה שכתב שצריך ‘שבעה ספורים גמורים’, שלא תסיח דעתה באמצע השבעה ימים ויעלה בדעתה שלא לילך לטבול וכדומה כמו שכתב בהמשך דבריו, אבל אינה צריכה לדעת באיזה יום של השבעה נקיים היא עומדת.
ונראה שזה גם ביאור דברי הגר”ע יוסף בהליכות עולם ח”ה (עמוד פז אות יז) שכתב שדי לה במחשבה בלבד. שתתן דעתה וליבה שאלו הימים יהיו נקיים.
זאת תורת העול’ה:
אין האשה צריכה לספור בפה את היום של השבעה נקיים בו היא עומדת, ואפילו במחשבה אינה צריכה לדעת באיזה יום היא נמצאת, אלא רק צריכה לשים ליבה שימים אלו יהיו נקיים, ותדע מתי חל זמן טבילתה. כנלענ”ד והי”ת יאיר עיננו בתורתו. אמן.
