שאלה: אישה שרוצה לטבול כשבעלה לא נמצא בעיר או שנמצא בעיר אך לא יהיה בבית בלילה, האם כדאי שתטבול או שתדחה את הטבילה, והאם יש חילוק בין אישה הטובלת לכלה הטובלת:
תשובה:
מעיקר הדין מותרת לטבול, אך עדיף שלא לטבול משום רוח רעה ומזיקין.
אם ישנו איזה צורך לטבול, וכגון שבעלה אמור להגיע ביום, ובלילה כבר צריך לצאת או שהזוג הצטרכו לצאת למחרת ביום, וכמובן מדובר שהגיע עת טבילתה יכולה לטבול אך תנהג כפי שנבאר.
צריכה להניח אצלה תינוק, וכן צריכה להניח סכין תחת הכר מראשותיה ( כמובן שתשים אותו באופן שלא יכולה להינזק).
הדין הנ”ל גם אם איכא ספק אם צריך להגיע, שתטבול ותנהג בדרך הנ”ל במידה ולא הגיע.
גם אם בעלה בעיר עדיף שתעשה את העצה הנ”ל, כמו כן עדיף שתעשה כן לא רק בלילה הראשון אלא בכל לילה ולילה עד שבעלה יבוא.
מקורות:
צוואת ר’ יהודה החסיד סימן לו
ובשו”ת תורה לשמה ס’ רטז’ כתב שאין מקור למנהג זה מהגמרא והפוסקים, ואדרבה הביא ראיה מגמרא שבת קכט מבת רב חסדא אשת רבא שטבלה אע”פ שלא היה בעלה בעיר, וכן יש להוכיח ממה שהוכיח הב”י שטבילה בזמנה לאו מצווה, ממה דנשי דידן לא טובלות כשאין בעליהן בעיר ואם איתא דאיכא חשש הנ”ל א”כ לא היה מקום להוכיח ממה שלא טובלות.
אעפ”כ כתב היות שכך מנהג העולם יש מקום להחמיר בהנ”ל.
ומשמע שהוא רק מנהג אנשים שאומרים כן ואין לו אפילו מקור בכתבי הסוד.
ובבן איש חי פרשת שמיני שנה שניה סע’ כ’ כתב את ההלכה הנ”ל וכתב שהוא מסתפק אם הדין כן רק בלילה ראשון או שהדין כן בכל לילה ולילה, כמו כן נסתפק אם בעלה בעיר מועיל או לא, וכתב ומן הספק החושש לזה יעשה כן בכל גוונא והבוטח בה’ חסד יסבוננו.
ובשדי חמד אסופת דינים מערכת טבילת נידה ס’ ב’ או ט’ כתב שאין לחשוש והגם שראה דברי השבות יעקב שהובאו בבן איש חי לא חשש להם ועיין שם שהביא דברי הזרע אמת שדן אם מותר לאישה לטבול רק לשאר קריבות והתיר הנ”ל.
אך לדינא ראיתי שהביא האבני שוהם הלכה זו, ולכן נראה שיש מקום להחמיר זאת, אך עכ”פ אם נמצא הבעל בבית וטובלת לשאר קריבות יש להתיר וכבר כתבנו על זה במקום אחר.
