בע”ה
טבילה לדם טוהר

שאלה:
מעשה בזוג שהגיעו בחזור מהמקווה בליל טבילה שאחר הלידה, עם עד בדיקה מהיום השביעי שלא הספיקו לשאול עליו קודם, והלכה לטבול במחשבה שישאלו עליו אח”כ, לצערי העד היה בעייתי מאוד ולא יכולתי להתיר, ואף לאחר התייעצות עם עוד שלושה מורי הוראה, לא בלילה ולא למחרת באור יום, ונאלצתי להשיב פניהם ריקם… לאחר מכן התעוררתי לכך שבעצם לאחר שטבלה ונטהרה מטומאת הלידה הרי היא טהורה מדאורייתא, וכל האיסור כרגע (עד שמונים יום מלידת בת) הוא מחמת חומרת דם טוהר (שהתפשט בזמן הגאונים ואח”כ), האם כשטתבול שוב תצטרך לברך על הטבילה ? והאם יש קולות נוספות במצב זה ? (הנ”ל אשכנזים)

תשובה:
יש על מי לסמוך לברך על הטבילה. ויכולה להקל ולהתחיל למנות שבעה נקיים מיד, וכן לטבול בליל שבת.

הרחבה ומקורות: נושא זה אינו כ”כ שכיח מאחר שהתפשט בכל תפוצות ישראל שאין בועלין על דם טוהר וממילא הטבילה אחר הלידה מתבצעת כשעלה בידה לספור ז”נ כדין (עי’ יו”ד קצ”ד), ובשלב זה לא נשארים בד”כ ימים רבים לימי הטוהר שתספיק להטמא ולהטהר. אמנם כבר נדרשו הפוסקים לשאלות מעין הנ”ל, ובשו”ת חתם סופר (יו”ד סי’ קצ”א) דן בעניין והעלה דלפי הא דקיי”ל לברך על מנהג כהלל, יו”ט שני ועוד, א”כ יש לברך גם על טבילה של דם טוהר שנהגו בו איסור והעובר על זה עובר על בל תיטוש תורת אמך בלי ספק א”כ הטבילה היא מדינא ובעי ברכה, ע”ש. ובדג”מ (קצ”ד ס”א) כתב על שאלה זו שפשוט בעיניו שלא תברך, דלא שייך לברך ‘וציונו’ בדבר שאפי’ רבנן לא גזרו רק מנהג בעלמא, אמנם תלמידו בעל ‘תשובה מאהבה’ (ח”א סי’ ס”ח) הסתפק בזה ורצה להוכיח מלשון הרמ”א שם שכתב ‘ודינו כשאר דם לכל דבר’ שצריך לברך, אך כתב שהציע ספיקתו לפני רבו ושקיל וטרי באין ולאו ורפיא בידיה.
ולמעשה, מלבד החת”ס הנ”ל אף בערוך השלחן (ס”ר ס”א) פסק שמברכת, וכ”כ הגר”ש קלוגר (שו”ת האלף לך שלמה יו”ד סי’ רכ”ב), וכ”כ בספר חוט השני שם, ועוד, אמנם יש חולקים וכך פסק בטהרת הבית (סי”א ס”ג, סט”ו ס”ג) שלא תברך, גם מחמת ספק ברכות להקל וגם לשיטתו שלא מברכים על מנהג.

את השבעה נקיים תוכל להתחיל כבר מלמחרת אם מתאפשר, ואין צורך להמתין ד’ או ה’ ימים, לא מיבעיא לבני ספרד וכפי שפסק המחבר (קצ”ו סי”ג) שאף בשמשה וראתה אח”כ ופסקה, יכולה לספור מלמחרת ע”י שתקנח המקום יפה יפה, ואף לרמ”א שהחמיר מ”מ במקרה שראתה אחר הטבילה קודם ששמשה מקילים פוסקים רבים, עי’ פת”ש שם סקט”ז, חכמ”א (קי”ז ס”ג), וחזו”א (במכתב בתחילת ספר טהרת בת ישראל אות ג’), ואף הנו”ב שהחמיר נראה שמיקל בכלה אחר חופתה שלא באה עדיין לכלל תשמיש, ע”ש, וא”כ בנידון דידן שלא החזיקה עצמה לטהורה אף לא רגע אחד וודאי שיש להקל (ואף במקרה ששימשו יתכן שהיה מקום להקל, אמנם עי’ חת”ס שהובא בפת”ש שם שהחמיר ע”פ לשון הרמ”א שהובא לעיל שדינו כדם לכל דבר).
ובאופן זה בימי הנקיים נראה שיהיה קל יותר להקל בבגדי צבעונין, ועי’ יבי”א (ח”ג יו”ד ס”י) שדן להקל בזה לכתחילה, ומאידך יש להחמיר בג’ ימים ראשונים במכה שידוע שמוציאה דם אפילו שהרמ”א עצמו מיקל במקרים מסוימים (עי’ פת”ש אהע”ז סי’ ס”ג סק”ג).

ותוכל לטבול גם בליל שבת, אף שכתב הרמ”א בסי’ קצ”ז ס”ב שאם יכלה לטבול קודם לא תטבול בשבת, כתב הדג”מ שם שאם לא יכלה לטבול קודם ואפילו רק ע”י חומרא שהחמירו הפוסקים מותרת לטבול בליל שבת וע”כ כשטובלת בתוך ימי טוהר, אף שלא יכלה לטבול קודם מקרי זמנה ותטבול בליל שבת, והביא בפת”ש שם סק”ד בשם לבושי שרד שאם כבר טבלה פעם אחת בתןך ימי טוהר אחר הלידה ואח”כ ראתה תוך ימי טוהר והגיע זמן הטבילה בליל שבת וודאי שמותרת לטבול (ואף הש”ך שם יודה) דממ”נ אם נחזיק דם זה לטמא הוי טבילת מצוה, ואם לאו ליכא איסור טבילה, ע”ש.