בע”ה
דין עגיל קבוע לעניין חציצה

שאלה:
נשאלתי מאשה שעשתה עגיל קבוע באף, אם הדבר מהווה חציצה בטבילה ?
שאלות דומות נשאלו גם לגבי עגילים במקומות אחרים בגוף.

תשובה:
מכיוון שאינה מקפידה ואפילו רוצה בכך שישאר ללא הגבלת זמן, אינו חוצץ.

הרחבה ומקורות: ‘אמר רבי יצחק דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ ושאינו מקפיד עליו אינו חוצץ, וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד, ועל מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד’ (עירובין ד: ועוד). ופסק בשו”ע (יו”ד קצ”ח ס”א) שאפי’ כל שהוא חוצץ אם דרך בני אדם לפעמים להקפיד עליו, אפילו אם אינה מקפדת עליו עתה (אך בתנאי שגם היא מקפידה לפעמים, עי’ נו”כ שם), או אפילו אינה מקפדת עליו לעולם כיוון שדרך רוב בני אדם להקפיד עליו. וכתב הט”ז שם: אבל אם מקצת בני אדם מקפידים וזו אינה מקפדת לעולם, לא הוי חציצה, וכך יוצא מדברי הראב”ד (שער הטבילה סי’ ב’ ה”ו) שהביא בהמשך (סקכ”ג) שטבעת מהודקת חוצצת לפי שמקפדת להסירו בשעת לישה, ומשמע שאם אינה מסירה אף בשעת לישה אינו חוצץ, וכ”כ הרשב”א (תורת הבית קצר לב.) והמאירי (נדה סו: סד”ה זה שביארנו). וכך גם נפסק בהלכות נטילת ידיים (או”ח סי’ קס”א ס”ג ובמ”ב סקי”ט) שאשה צריכה להסיר הטבעת בשעת הנטילה כי דרכה להסיר בשעת לישה, ואיש שאין דרכו להקפיד להסיר בשעת מלאכה אין צריך להסיר אותו בשעת נטילה.

וע”ע תשב”ץ (ח”ג סי’ ר”פ) דנזמי האוזן אפי’ מהודקים לא הוי חציצה, שהרי אינה מורידה אותם לא בשעת שינה ולא בשעת רחיצה ואינם אלא במיעוט גופה, ומש”ה יכולה לצאת בהם בשבת דלא חששו שתזדמן לה טבילה ותורידם, וחילק בין נזמי האוזן לנזמי האף שגזרו (ע”ש, ובמאירי הנ”ל, וע”ע תשובת ב”ח ח”ב סי’ מ”א). ולפ”ז כ”ש שעגילים וכדומה שרוצה בקיומם ואינה יכולה להסיר, לא יהוו חציצה, ואף שכתב הרמ”א שם (ע”פ שערי דורא, נדה סי’ י”ב ד”ה חוטין) שלכתחילה לא תטבול אפילו בדברים שאינן חוצצין גזירה אטו דברים החוצצין, עי’ סד”ט (קצ”ח ו’) שהוכיח שאינו אלא מחומרות האחרונים וזהירות בעלמא (וע”כ גם לא יחשב כגזירה לגזירה), וע”ע עה”ש שם (ס”ט) שזהו חומרא יתירא אלא שהדבר יצא מפי אחרונים להחמיר לכתחילה, ולכן ר”ל שהחומרא היא רק כשאין לה צורך כלל, אבל אם יש איזה צורך כמו לרפואה וכיוצא בזה יכולה אף לכתחילה, ונראה שלדבריו הוא הדין אף בדברים שרוצה בהם לנוי וכנ”ל, ומעין זה ראיתי בשו”ת ‘ויען יוסף’ (יו”ד קנ”ד) שדן לגבי צבע שצובעות הנשים פניהם וצפורניהם שלא נחשב חציצה וכפי שנפסק בשו”ע שם סי”ז ויהיה לכתחילה אף לרמ”א, שיש לחלק בין מצב שאינה מקפדת אבל גם לא מקפדת שיהיה שם, שאז שייך חומרת הרמ”א, לבין מצב שאדרבה רוצה שיהיה על גופה לנוי שאין חומרא כלל ויכולה לטבול כך לכתחילה.

הערה: תשובה זו מתייחסת לנידון ההלכתי, ואין בכך מתן לגיטימציה לתופעות מעין אלו.