תענית “צום-גדליה”

רקע היסטורי:
לאחר חורבן בית המקדש הראשון, הוגלה רוב העם היהודי לבבל, ובארץ ישראל נשארו קומץ מועט של יהודים. נבוכדנצר מלך בבל מינה את גדליהו בן אחיקם כאחראי וכשליט על היהודים שארית הפליטה שנותרו בממלכת יהודה.
גדליהו היה ממשפחה (שפן) מכובדת שהייתה מעורבת משמעותית בשלטון המלך יאשיהו.
בעת כהונתו עלה החשד לפגוע בחייו, בעיקר ממשפחת בית דוד שתבעו כי השלטון שייך להם.
החשש הובא לאוזניו על ידי יוחנן בן קרח, שהזהיר את גדליה מפני הסכנה הצפויה להתרחש, אך גדליה סירב לקבל את דבריו.
בחודש תשרי בשנת 582 לפני הספירה, מתואר בספר ‘ירמיהו’ (פרק מא) הגיעו ל’מצפה’ – מקום מושב גדליה מספר אנשים, ובעת שהסבו לאכול קם ישמעאל בן נתניה (יהודי ממשפחת בית דוד) ורצח את גדליה.
לאחר רצח גדליהו, ביצע ‘ישמעאל בן נתניה’ רצח המוני של משלחת יהודיים כ 70 איש שהשתייכו לשלטון גדליהו.

קביעת התענית:
רצח גדליה ואנשי המשלחת, גרמו לסיום המשכיות החיים היהודיים ביהודה, וכל היהודיים הנותרים עזבו את הארץ, והיא חתמה את גלות ישראל בבית ראשון.
בנוסף לתעניות עשרה בטבת, שבעה עשר בתמוז ותשעה באב, קבעו חכמים לצום במות גדליה, כחלק מזיכרון חורבן והגלות בבית המקדש הראשון.

תאריך המאורע:
בתלמוד במסכת ראש השנה (יח:), כי רציחת גדליה אירעה בתאריך ג’ בתשרי. וכן כתב הרמב”ם.
ברם, חלק מפרשני המקרא (ירמיהו, שם) ציינו כי רציחת גדליה אירעה בראש השנה. כדי שלא לקבוע צום בראש השנה, קביעת מועד התענית נדחתה ליום שלאחריו (ראה שם, אבן עזרא ורד”ק).

מיתת הצדיק שווה לחורבן הבית:
חכמי ישראל מציינים בתלמוד (ראש השנה, יח:) את המשמעות של הצום שהוא כיום שנחרב בית המקדש:
“צום השביעי, זה ג’ בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם. ומי הרגו? ישמעאל בן נתניה הרגו. ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלקינו”.
מלבד ההסבר הרעיוני, שיש במיתת צדיק משמעות של חורבן בית המקדש. במיתת גדליה יש לכך משמעות בסיסית, שכן רציחתו גרמה לסתימת הגולל על יהדות יהודה, והיא חתמה את גלות נבוכדנצר.

זמני הצום:
הצום החל ב’עלות השחר’, ויסתיים ב’צאת הכוכבים’ לערך: 19:00.

החייבים והפטורים מהצום:
כל יהודי מגיל 13, ויהודייה מגיל 12 שהם בריאים חייבים לצום.
ילדים מתחת לגיל מצוות; חולה אף שאין בו סכנה, זקן תשוש-כוח; יולדת (או מי שהפילה) עד שלושים יום מלידתה; מעוברת; מניקה; – פטורים מהצום.

מנהגי הצום:
מלבד החובה להימנע מאכילה, נהוג לומר סדר סליחות מיוחד שנתקן לציון יום זה. ומרבים בנתינת צדקה לעניים (אגרא דתעניתא). מוספים תחינה בתפילת עמידה (‘עננו’), ובתפילת מנחה קוראים קריאה בתורה מיוחדת לימי תענית (‘ויחל’).

יעוד הצום:
הנביא ישעיהו (נח, ד) עורר על חשבון הנפש שיש לבצע ביום התענית: “יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁו”:
וכך מבהיר רבי משה בן מימון (הרמב”ם; תעניות, ה, א) כי עיקר מטרת התענית לעורר את הלב לתיקון המעשים:
“יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר והתוודו את עונם ואת עון אבותם” וגו’.

שנזכה לתקן דרכנו, ולזכות לגאולה שלמה, ולגמר חתימה טובה

בברכה הרב איתיאל כ”ץ