ב”ה
כתם שמצד אחד מראהו חום ומצדו השני מראהו אדום
מעשה בא לפני בכתם על תחתון לבן של האשה שמצדו האחד הסמוך לגוף האשה מראהו חום נוטה לבהיר אך כשהפכתי לראות את מראה הכתם מצד השני שהוא כלפי חוץ ראיתי שמראהו נוטה לאדמימות מראה טמא שיש בו שיעור גריס, האם יש לדון את המראה כטהור כפי שהוא סמוך לגוף האשה או כצד השני שהוא מראה טמא?
תשובה: יש לדונו כמראה טמא והאשה טמאה.
נימוקים: הנה בטה”ב ח”א (ע’ שצו) דן בבגד שצידו האחד צבוע וצידו השני לבן ונמצא כתם על הצד הצבוע אך הכתם חדר ועבר לצידו הלבן של הבגד, והעלה שאם יש בכתם שנמצא על הצד הלבן שיעור של יותר מכגריס הרי זה ככתם הנמצא על בגד לבן והאשה טמאה.
ובשו”ת יביע אומר ח”ח חיו”ד (סימן יז) הביא שבשו”ת בצל החכמה ח”ה (סי’ קמט) פסק להקל בזה, וז”ל: ונראה שבנ”ד בבגד שצדו אחד לבן וצדו השני צבוע, ובא הכתם על צדו הצבוע, גם אם נתחלחל הכתם ועבר על צדו הלבן, אין כאן כתם המטמא, שהרי אילו הייתה באה לשאול קודם שעבר לצד הלבן היינו מטהרים אותה, א”כ גם בעבר הדם לצד הלבן טהורה, ודמי לנמצא כתם לח ע”ג בגד צבוע, ונגע בו בגד לבן ונכתם, וניכר בו מראה דם גמור, שאין מטמאים אותה, שהואיל שבשעה שהכתם היה על הבגד הצבוע, טיהרוהו חז”ל, לפי שאין הכתם ניכר כמראה דם גמור, וכמו שפי’ רש”י בנדה (סא ב), א”כ גם עתה שהוא ניכר על בגד הלבן שהוא דם, שוב אי אפשר לטמא אותה בשביל כך. עכת”ד.
והשיב עיו מרן זיע”א שאין דבריו מוכרחים, דשאני התם שנמצא הכתם על בגד צבוע, וכבר יצא הדבר בטהרה, (וכההיא דקי”ל בש”ע יו”ד סי’ יח סעיף יג. ע”ש). ולכן גם כשנגע בו אח”כ בבגד לבן, הו”ל כאילו נגע בכתם טהור, ושוב אין לטמא אותה. וכיוצא בזה אם נמצא כתם עב ולח פחות מכגריס, אף על פי שאם היינו ממחקים אותו היה מתפשט ליותר מכגריס, אין אנו משערים אותו אלא כפי שבא לפנינו, ומטהרים אותו, ואפי’ אם אח”כ נגע בבגד אחר, ונתפשט ליותר מכגריס, אין אנו חוזרים לטמא, אחר שכבר יצא בטהרה, ע’ בסדרי טהרה (סי’ קצ סוף ס”ק סא), ובמש”כ במשמרת הטהרה (עמוד שפא ושפב), והוא הדין לכאן.
אבל כתם שבשעה שיצא חדר עמוק מעצמו עד הצד הלבן שבבגד, ויש בו יותר מכגריס, שבשעה שבא לפנינו כבר נכתם הצד הלבן, י”ל שהיא טמאה. וכן ראיתי בספר פרדס שמחה (סי’ קצ סעיף י ס”ק קלה) שכתב ג”כ שהדבר פשוט שאם עבר הכתם מצד הבגד הצבוע לצד הלבן, טמאה. ע”ש.
ואפי’ את”ל שלא יצא הדבר מידי ספק, הרי אנו דנים בבגד הסמוך לבשרה, שהגאון החתם סופר (חיו”ד סי’ קסא) כ’ להחמיר בכתם הנמצא על החלוק הסמוך לבשר. וכתב בשו”ת קול אריה (סי’ ס) שחלילה להקל כנגדו, כי מי יבא אחר המלך להקל נגדו. ובפרט שהדגול מרבבה כתב שקשה להקל נגד שלשה עמודי עולם רבינו שמחה וראב”ן ורמב”ן שמחמירים בעיקר דין כתם בבגדי צבעונים, וא”כ עכ”פ בבגד תחתון הסמוך לבשר אין להקל. ע”ש. וכ”כ להחמיר בשו”ת ערוגת הבושם (חיו”ד סי’ קסו). ובשו”ת מהרי”ץ דושינסקי (סוף סי’ עה). ואף על פי שלענין הלכה אנו פוסקים להקל, וכמש”כ במשמרת הטהרה (עמוד שפח והלאה). ע”ש. מכל מקום בנ”ד יש ספק ספיקא להחמיר, שמא הלכה כהחת”ס הנ”ל להחמיר בחלוק הסמוך לבשרה, ושמא כיון שעבר הכתם אל צד הלבן ג”כ יש להחמיר. וכבר כתב הפר”ח יו”ד (סי’ סט ס”ק מד) שבספק ספיקא להחמיר אף בדרבנן אזלינן לחומרא. וכ”כ עוד אחרונים ע”ש.
ומינה לנ”ד שהכתם עצמו חדר מצד לצד שבזה י”ל לא מיבעיא לדעת מרן זיע”א ודעימיה שהכתם טמא כיון שעבר לצד השני אלא אף לרב בצל חכמה י”ל שיודה לאסור כיון שהכתם גופו נראה בצד השני כתם טמא ודמי לכתם גדול במקום אחד שחלקו טהור וחלקו טמא שיש לטמאות. וע”ע שם בטה”ב (שם) ע’ שצד והלאה.
