שאלה: האם אפשר לברך ברכת המפיל קודם קיום מצות עונה, או שיש איסור מפני שחייב אחרי הברכה ללכת לישון וממילא הוי הפסק.
כמו כן האם ניתן לדבר אחד עם השני לאחר שמברכים ברכת המפיל סתם דיבורים שלפני השינה.
יש לציין שלברך לאחר המעשה זה קשה מפני שצריך להתארגן שוב לפעמים גם להתלבש בשביל לברך, וגם הרבה פעמים זה קשה מפני שנרדמים, גם כלפי המקרה השני א”א לחכות עד שהאישה תירדם ואז לברך מפני שגם הבעל נרדם, והרבה מהזוגות זה הזמן שרגילים לדבר לפני שהולכים לישון:
תשובה:
לכתחילה יש מקום להחמיר לומר ברכת המפיל וק”ש סמוך לשינה היות שיש שיטות שוודאי סוברים כך.
אך מעיקר הדין נראה שאפשר להקל לומר לפני כן, במקרה שיודע שאינו יכול לומר אח”כ מכל סיבה שהיא והמציאות שהרבה לא אומרים בגלל זה ברכת המפיל, לכן נראה וודאי שיאמר לפני כן.
לדעת המ”ב ועוד יש מקום להחמיר לאסור זאת שמשמע שהוא חמור משום ברכה לבטלה.
ונראה שכדאי לומר אח”כ שוב ק”ש כדי שישן מתוך דברי תורה, ומשום שמירה.
במידה והתעורר בו לאחר שאמר ברכת המפיל וק”ש וודאי שאפשר להקל גם לדעות המחמירים ( אך לדעת המ”ב יש להסתפק).
לגבי לדבר לכתחילה הדין כמו בתשמיש, אך במידה ורוצים לדבר אחרי שאמר יש להקל לרוב הפוסקים וודאי במקום שצד אחד נפגע מזה שלא מדברים. ועיין במקורות
אם מהדר לומר אחרי תשמיש, יזהר שהוא ראוי לומר כן מצד לבוש הגוף ונקיות.
מקורות:
קודם שנענה על שאלה זו יש לדון בכמה שאלות בגדר ברכת המפיל.
א. גדר ברכת המפיל הוא ברכת הנאה או שבח
ב. האם האיסור לדבר נובע מהברכה או מצד דבר אחר
ג. גם לאוסרים האם מעיקר הדין או חומרא
ד. האם כל הפסק נחשב לאיסור
ה. גם למקילים לדבר האם מותר לעשות כן לכתחילה או רק בדיעבד
.
בספר ברכת אברהם ח”ד ס’ קסו’ הקשה על דברי התוס’ בסוכה שתירץ מדוע לא מברכים ברכה על שינה בסוכה ושם תירץ שהוא מפני שלא בטוח שישן, ולפי זה הקשו האחרונים איך אנחנו מברכים ברכת המפיל והרי אנחנו לא בטוחים שנישן ותירץ, יש ליישב שברכת המפיל חבלי שינה היא ברכת הודאה על טבע השינה שהטביע הקדוש ברוך הוא לקיום האדם, שאי אפשר שלא יישן שלשה ימים (שבועות כ”ה ע”א). ועל כל פנים תתקיים ברכתו תוך שלשה ימים. אבל ברכת לישן בסוכה שמא יהיה מצטער שפטור מן הסוכה, ונמצאת ברכתו לבטלה. ועוד יש לומר שברכת המפיל היא ברכת השבח וההודאה על מנהגו של עולם, כמו ברכת הנותן לשכוי בינה, שאפילו לא שמע קול תרנגול מברך אותה, שעל מנהגו של עולם נתקנה, ולכן אפילו אם לא יישן אין ברכתו לבטלה, אבל ברכת לישן בסוכה שהיא ברכת המצוה, אם לא יישן נמצאת ברכתו לבטלה.
וידועים דברי הרא”ש מובא בב”י ס’ מו שברכות השבח אין להקפיד שלא יהיו עוברים לעשייתן.
נמצא שהוא מסתפק האם ברכת המפיל היא הודאה על מה שהולך לישון (ויש לדון האם כוונתו הודאה או הנאה ואכמ”ל) ולכן אם לא נרדם זה ברכה לבטלה, או שהוא על מנהגו של עולם וברכת השבח היא בכלל שזמנה מתי שהולכים לישון אך לא מחייב שירדם.
והנה בכל בו ס’ כט’ שיש להקפיד לא לדבר וז”ל: ונהגו כל ישראל שאחר קריאת שמע אין אוכלים ושותים ואין מדברים, וסמכו על הפסוק אמרו בלבבכם על משכבכם, שפירשו חז”ל שהכוונה על קריאת שמע שעל המטה (ברכות ה’ ע”ב), וסיום הפסוק, ודומו סלה. ע”כ
.
וברמ”א ס’ רלט הביא דברי הכל בו להלכה וז”ל: ויקרא קריאת שמע סמוך למטתו, ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע שעל המטה, אלא יישן מיד, שנאמר אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה ע”כ.
ויש להעיר שמשמע שכל הדין לא לדבר הוא בין ק”ש לשינה אך בין ברכת המפיל אין חסרון שהרי ז”ל הראשונים הנ”ל שנהגו אחר ק”ש ולא כתבו אחרי המפיל ואדרבה זה גופא היה הנידון בראשונים הנ”ל שאין דין להצמיד את ברכת המפיל לשינה שהרי אומרים ק”ש אחרי כן.
עוד יש לדייק שאין איסור לדבר אלא הוא רק מנהג כמו שמשמע מדברי הכל בו וכן כתב רבי משה בר יוסף, תלמיד רבינו ישראל איסרלן בעל תרומת הדשן, בספר לקט יושר (עמוד מ”ה), שהיה מהרא”י נוהג שלא לשתות ושלא להפסיק בשום דבר לאחר קריאת שמע, ומכל מקום אין איסור בדבר אם היה אחד מפסיק.
אך מצאנו אחרונים שיותר החמירו, ויש לדון בהגדרת האיסור לשיטתם, והנה הגאון יעב”ץ בסידור בית יעקב (דף קל”א ע”ב) כתב, שלא יפסיק בשום דבר ומעשה בין קריאת שמע לשינה, וכל שכן שלא יאכל וישתה אלא אם כן במקום הכרח גדול, ואז יחזור ויקרא פרשה ראשונה של קריאת שמע, אבל ברכת המפיל אין צריך לחזור ולברך, אבל אם הסיח דעתו מהשינה נראה לי שצריך לחזור ולברך גם כן. ע”ש
.
ומשמע שיש מקום להחמיר, אך במקום צורך גדול אפשר להפסיק ויש להבין את הגדר בזה.
ובמשנה ברורה ס’ רלט’ כתב ואם תאב לשתות או לדבר איזה ענין נחוץ נראה שמותר אך יחזור ויקרא פרשת שמע אכן אם כבר אמר ברכת המפיל יזהר בזה כי יפסיק בין הברכה להשינה ע”כ
ומשמע שנקט שהוא איסור ממש וכן נקט בביאור ההלכה וז”ל עיין מה שכתבנו בשם הכנה”ג ועיין בח”א שמצדד לומר דאפילו לא היה יכול אח”כ כלל לישן ג”כ אין הברכה לבטלה דעל מנהגו של עולם הוא מברך וכן משמע בחד תירוצא באליה רבא ולענ”ד צ”ע בזה אחרי דברכה זו מברך על עצמו המפיל חבלי שינה על עיני וכו’ וכעין שכתב השע”ת בסימן מ”ו לענין ברכת המעביר שינה כשאיננו ישן בלילה ע”ש ועכ”פ נ”ל דאם מסתפק שמא לא יוכל אח”כ לישן בודאי אין כדאי לכתחלה לברך ע”כ
.
וביחווה דעת ח”ד ס’ כא’ לאחר שהביא את כל דברי האחרונים הנ”ל כתב וז”ל: אולם לפי האמור שהרבה מהאחרונים הסכימו לדבריהם, ואף מהרא”י בעל תרומת הדשן סובר שמותר מן הדין להפסיק בין הברכה לשינה, וכמו שכתב בלקט יושר הנ”ל, לכן אם הוא תאב לשתות רשאי לברך בלי כל חשש. וכן מותר להפסיק ולדבר דבר נחוץ, כגון אם הילד בוכה וצריך לדבר על לבו להרגיעו. וכן כתב בספר מאורי אור (חלק באר שבע מ”ג ע”א). ואף הגאון יעב”ץ מודה להקל בזה. (ואחר כך יחזור ויקרא קריאת שמע ויישן). ונראה עוד שאם הוצרך להסך רגליו, יטול ידיו ויברך אשר יצר, ואין לו לחוש להפסק.
והנה לסיכום נפשטו כמה שאלות.
רוב האחרונים נוקטים שברכת המפיל היא ברכת השבח ואינה ברכת ההודאה לכן אין איסור לדבר אחריה וודאי שהיא לא ברכה לבטלה אם דיבר אחריה
.
להרבה מהאחרונים איסור ההפסק הוא מצד ק”ש וכן משמע מהכלבו שהאיסור לדבר הוא מצד הק”ש ודברי הגמרא שאומר ודמו סלע.
גם אם דיבר או שהיה לו צורך וודאי יכול להפסיק ויש מהאחרונים שהצריכו שיחזור שוב לומר ק”ש ועכ”פ פרשה ראשונה, ויש להעיר שלא ברור הגדר אצלם, אך וודאי שאסור לעשות היסח הדעת
ומזה יוצא שהאחרונים שהחמירו הוא רק בהפסק מוחלט של היסח הדעת, אך בהפסק קל יש להחמיר לאחרונים האלו אך אינו מעכב ממש ( ובמ”ב משמע שהוא איסור וצ”ע)
.
שוב ראיתי שאת המסקנות הנ”ל שעיקר הסיבה שאין מתעסקים בדברים אחרי ברכת המפיל לרוב הפוסקים הוא משום הפסוק אמרו בלבבכם וכו’ והוא דין מחמת שישן מתוך דברי תורה (ועיין במג”א שמשמע שהוא מדין שמירה) בספר הלכה ברורה בס’ רלט בברור הלכה או ט’ לרה”ג דוד יוסף שליט”א והביא את הראיות שכתבנו בדברי הראשונים והאחרונים, ונהנתי.
אך אכתי לא נפשט הספק האם מותר לכתחילה לומר ברכת המפיל על דעת להפסיק גם לדעת היחווה דעת.
והנה זה וודאי שהרמ”א כתב בשם הכל בו שצריך לא לדבר אחרי הק”ש עד שירדם, וודאי שצריך להיזהר בזה.
אך המציאות כיום אינה מאפשרת זאת, שלא כולם יודעים את כל הנוסח ברכת המפיל ולכן אומרים זאת לפני שנכנסים למיטה, וודאי שלא תמיד מתאפשר לומר את הברכה עצמה לפני קיום המצווה, ועוד שהרבה פעמים הזוג רוצה לדבר לפני שנרדמים, וא”כ יש ליישב מנהג זה, מה שעושים כן לכתחילה.
והנה במג”א סק’ ד’ וז”ל: יישן מיד. ואם צריך לשמש מטתו יטול ידיו ואחר כך יקרא ולפחות יאמר ברכת המפיל ושמע אחר התשמיש (של”ה וכ”כ בכ”ה)
.
ועיין במג”א או’ ב’ שדן בדברי השו”ע והרמ”א האם אומרים ברכת המפיל ואח”כ ק”ש או הפוך ותלה זאת בדברי השו”ע והרמ”א.
והקשה האליה רבה סק’ ה’ שהעיר על השל”ה שכתב שיקרא ק”ש קודם התשמיש ואח”כ יקרא ברכת המפיל וק”ש לא יתכן רק לשיטות שסוברות שקוראים קודם ק”ש ואח”כ המפיל אך לחולקים זה אינו, ובאמת שכך אנחנו נוהגים האידנא שאומרים המפיל ואח”כ קוראים ק”ש.
והרבה מהאחרונים הביאו דברי האבודרהם שכתב להוכיח שאין הפסק בברכת המפיל ממה שמשמש מיטתו אחרי ברכת המפיל וא”א לומר שהוא הפסק. (אך אפשר לדחות ששם דיבר על מה שכתבו הראשונים שברכת אלקי נשמה אינה פותחת בברוך מפני שסמוכה לברכת המפיל, וכתב להקשות והרי משמש מיטתו לפני כן בלילה, ואפשר א”כ שמדובר כשהוא קם בלילה ואינו חוזר לישון ומימלא לא הוי הפסק בברכת המפיל)
.
אך הרבה פסקו שקודם יקרא ק”ש והם העולת תמיד היעב”ץ כנסת הגדולה וודאי לפי דברי המשנה ברורה שיש מקום להחמיר.
אך בכף החיים סק’ י’ אחר שהביא דברי כתב שיפה ללב או’ ד’ כתב שיכול לשמש אחר שיקרא ק”ש ויברך, ונראה שהכל לפי מה שהוא אדם ע”כ.
ולכן נראה שוודאי אם אדם יכול להחמיר על עצמו לומר ק”ש וברכת המפיל סמוך לשינה אחר תשמיש יעשה כן.
אך גם באופן שאינו יכול יאמר לפני כן נראה שעדיף שיאמר אח”כ ק”ש ( כמובן באופן שראוי לומר דברים שבקדושה שהוא מכוסה ונקי) וכן ראיתי כדי לצאת שיטת היעב”ץ ועוד שהוא משום שמירה ושישן מתוך דברי תורה וצ”ע
.
ולענין דיבור עם אישתו לאחר ברכת המפיל נראה שהוא לא יזום את השיחה אך לומר לילה טוב וכדו’ אינו נראה שמהוי הפסק לכ”ע אלא א”כ יכול גם זאת לא לעשות.
אך במידה ואשתו מבקשת לשוחח עמו וודאי שיכול לעשות כן לכתחילה ולא צריך לסמן לה שאינו יכול לדבר, מפני שגם לשיטות שזה הפסק הרי השם נמחה על שלום בית ובאופן שהאישה נפגעת מזה או שהיא צריכה את השיחות האלו וודאי שאינו הפסק לאחר ברכת המפיל.
ואם הוא זמן שרגילים תמיד לשוחח יחד ויודע שאין זמן אחר שיוכל להגיד בו ברכת המפיל מפני שאינו יודע את הנוסח בע”פ או סיבה אחרת הדין כמו תשמיש שיש להקל בזה על פי דברי הכף החיים הנ”ל והוא יותר קל מתשמיש שבדרך כלל הוא שיחה קלה שאין בה היסח הדעת.
ונראה שגם באופן הזה אם יכול לומר עוד פעם ק”ש שיאמר וכמו שכתבנו לעיל כדי שישן מתוך דברי תורה.
