שמיעת קול זמר אחותו

כתב בשו”ע (אבה”ע סי’ כ”א סעי’ א’): ואסור לשמוע קול ערוה. וכתב במשנ”ב (סי’ ע”ה ס”ק י”ז): וזמר אשת איש וכן כל העריות לעולם אסור לשמוע. וכן פנויה שהיא נדה מכלל עריות היא. ובתולות דידן כולם בחזקת נדות הן משיגיע להן זמן וסת. וקול זמר פנויה נכרית היא ג”כ בכלל ערוה, ואסור לשמוע בין כהן ובין ישראל.

והנה, לא מבואר האם אחותו היא בכלל העריות שאסור לשמוע קול זמר שלה.

בקובץ תשובות (לגרי”ש אלישיב, ח”ג סי’ י’) כתב, שבשו”ע (אבה”ע סי’ כ”א סעי’ ז’) מבואר שיש איסור לחבק ולנשק את אחותו, ויש לדון דמותר לשמוע קול זמר שלה, שהרי כתבו הפוסקים ששמיעת קול זמר אינו אלא איסור דרבנן, והאיסור לחבק ולנשק את אחותו אין הכונה לאיסור קבוע וחמור כשאר איסורי דרבנן, אלא דרך אזהרה בעלמא. ולפי זה יתכן שדוקא בחיבוק ונישוק, דבערוה הוא איסור דאורייתא, אבל בקול זמר של אשה שבעצם אין בקול אלא אזהרה בעלמא, הרי באחותו יש מקום לדון ולהתיר. אבל לשיר זמירות יחד עם אחותו אסור, שהוא כאמירת דברי קדושה, שאסור לומר כששומע קול זמר של אשה ואפי’ אשתו. ולשמוע אותה שרה אפילו פסוקים מהתנ”ך מותר, דאינו אלא כהרהור בדברי תורה שמותר, אפילו אם נאמר שקול באשה ערוה.

בהליכות שלמה (תפלה, פ”כ סעי’ י”א) כתוב: מותר מעיקר הדין לומר זמירות שבת כשמזמרות גם קרובותיו – אמו, אשתו טהורה, בתו, ואחותו אפילו נשואה – אע”פ שאומר בהם פסוקים. ומ”מ אף הנוהגין להקל בכך, לשמוע שירתן סתם, לא נכון הדבר, ע”כ. ומשמע שמותר מעיקר הדין לשיר זמירות שבת עם אחותו, אך לא כולם מקילים. ועיי”ש (הערה 18) דלכתחילה אין לנהוג כן, אלא הבעל והילדים מזמרים, והאשה אם תרצה תשיר קצת, בלחש. [ולא ביאר החילוק שבין זמירות שבת שיש מקילים לשירה סתם. ועי’ להלן בדברי הגרי”י פישר. ומה שכתב שלא נכון הדבר לשמוע שירתן סתם, צ”ע, דלשמוע שירת אמו ובתו מדוע אינו נכון, שהרי אפילו חיבוק ונישוק מותר לכתחילה באמו ובתו, כמבואר בשו”ע אבה”ע סי’ כ”א סעי’ ז’, וכ”ש שאין שום חשש לשמוע את אשתו הטהורה שרה. וכנראה הכונה לאחותו, שמגונה הדבר לחבק ולנשק אותה, כמבואר בשו”ע שם, ומשם למד הגרשז”א שלשמוע שירתה סתם ג”כ אינו נכון].

עוד מבואר בהליכות שלמה (שם ס”ק כ”א) שלמקילים אפילו פרק אשת חיל מותר לשמוע. ואף שאסור לומר דברי תורה בשעה ששומע קול אשה ואפילו אשתו, זמירות שאני, דאומרים אותם דרך זמרה ושבח, ולא בדרך לימוד דברי תורה. וכ”כ בתשובה הגרש”ז אויערבאך (הקטן והלכותיו ח”א עמ’ 18): שלשמוע שירת אחותו בזמירות של שבת וחג מקילים, אבל סתם לשמוע שירתן, לא נכון הדבר. אמנם בספר לקט שאלות המצויות (לגרי”א דינר, עמ’ י”ב) מובאת תשובת הגרשז”א, דהואיל וחיבוק ונישוק באחותו אינו אלא מגונה, ומותר ביחוד, נראה דאין להחמיר מלשמוע קול זמר אחותו. ומשמע מדבריו שאף לכתחילה מותר לשמוע את אחותו שרה, וצ”ע.
בשו”ת אבן ישראל (לגרי”י פישר, ח”ט סי’ ס”ג עמ’ נ”ח) כתב, שמותר לבתולות להשתתף באמירת זמירות שבת, כיון שהן מזמרות מקטנותן והוה קול הרגיל בו, [עיי”ש שזה הביאור בדברי הרמ”א באו”ח סי’ ע”ה סעי’ ג’ שמותר לשמוע קול הרגיל בו אפילו בשעת ק”ש, שאפילו קול זמר מותר לשמוע אם הוא רגיל בו, ולאו דוקא קול הרגיל]. ועוד הוסיף שיש להתיר מצד חינוך הבנות, שיהא להם החשק והאהבה לעריכת השולחן בשבת, וכעין דברי החזו”א (או”ח סי’ ט”ז אות י”א) שהתיר להגיד דרשות לנשים, אף כנגד פרועות שער, משום עת לעשות לה’.

ולא נתבאר בדבריו מה דעתו בשמיעת קול זמר אחותו סתם ולא בזמירות שבת, דהטעם השני, של עת לעשות לה’, לא שייך כששרה סתם שלא בזמירות שבת.

ועי’ בשו”ת תשובות והנהגות (ח”ה סי’ ע”ד) מה שהעיר על דברי הגרי”י פישר. והביא שדעת החזו”א שאסור לשמוע קול זמר אחותו, ואילו דעת הגריז”ס מבריסק שמותר, וכן נהגו בביתו שהיו הבנות שרות זמירות שבת בפני אחיהן. וסיים התשובות והנהגות: ולמעשה נראה שאם שרה בקול רם שהוא מושך בודאי כדאי להחמיר, אבל אם שרה רק בלחש שלא נשמע כ”כ, תלוי במנהג, ובמקומות שנהגו להקל באופן שהבאנו לעיל, נניח אותם כמנהגם, שיש להם על מה לסמוך. ומיהו אם האח רוצה להחמיר ע”ע דוקא, נראה שצריכים להמנע מלזמר בקול הנשמע, ובזמנינו שהדור פרוץ בודאי כדאי לנהוג ולהנהיג כן. וע”ע בתשובות והנהגות (ח”א סי’ קל”ח).
מה שכתב בתשובות והנהגות, שדעת החזו”א לאסור שמיעת קול זמר, כן הוא בארחות רבינו (ח”א עמ’ נ”ה). אבל בחוט שני (אבה”ע עמ’ נ”ב) כתב שדעת החזו”א היתה לאסור דוקא בשעת ק”ש או אם מביאו לידי הרהור, אבל בלאו הכי לא אסר. ולכן אסור לשמוע קול אחותו בזמירות של שבת אם יש בהם דברי קדושה, כגון פסוקים או שם ה’ או הלכות.

בשו”ת שבט הלוי (ח”י סי’ כ”ו בסופו) כתב שאין לבתולה לשיר זמירות שבת בשעה שאחיה יושבים בשולחן. אך לא נתבאר האם אסר דוקא בזמירות שבת כיון שהוא כדבר שבקדושה, שאסור לשמוע אף את אשתו שרה כשאומר דברים שבקדושה, או שאסר מדין קול ערוה שאסור לשמוע ערוה שרה, ודין אחותו ככל ערוה לענין זה. וכבר נסתפק בדברי השבט הלוי בספר מלבושי מרדכי (סי’ ב’ ס”ק ז’).

בשו”ת להורות נתן (לגר”נ גשטטנר, ח”ד סי’ ק”ד) אסר לשמוע קול זמר אחותו אף שלא בשעת ק”ש, כמו שאסור לחבק ולנשק את אחותו. ועיי”ש דקול הרגיל בו, שהתיר הרמ”א (או”ח סי’ ע”ה סעי’ ג’), היינו קול דיבור ולא קול זמר שלה, דלא כדהובא לעיל בשם האבן ישראל.

וראה בספר אמרי יעקב (לגרי”מ שטרן, אבה”ע סי’ כ”א סעי’ א’ בביאורים ד”ה לשמוע קול ערוה) שהאריך טובא בענין לזמר זמירות שבת עם קרובותיו, ופלפל בדברי ההליכות שלמה והאבן ישראל. והעלה, דלכתחילה אין לנשים ובנות להשמיע קולן בזמירות שבת, אבל המקילים בזה יש מקום להמליץ בעדם וללמד עליהם זכות.
העולה לדינא, יש פוסקים המתירים לשמוע את אחותו שרה, ויש פוסקים שאף שמעיקר הדין מותר אך לא נכון הדבר. ויש פוסקים האוסרים לשמוע את אחותו שרה.

ולשיר זמירות שבת יחד עם אחותו ועם שאר קרובותיו, יש מקילים, ויש האוסרים משום שאין לומר דברי קדושה בזמן ששומע קול אשה ואפילו היא אשתו.