ב”ה

שיעור הפרשת חלה בעוגיות העשויות מקמח חיטה עם תערובת שיבולת שועל.

שאלה: אשה שאופה עוגות ויש קמח חיטה שעדיין אינו בשיעור המחייב הפרשת חלה, ומערבים עמו יחד קוואקר [שיבולת שועל] שיעור מועט המשלימו לשיעור חלה [ושניהם יחד נעשים עיסה ולא אח”כ]. אבל הקוואקר אינו נעשה קמח אלא הוא חתיכות של גרעינים, האם עי”ז מתחייבת העיסה בהפרשת חלה, והאם יש לברך על כך.

תשובה: אין צריך להפריש חלה כלל.
מקורות: האמת שהדברים מפורשים בש”ס דילן מסכת מנחות (ע:) ובירושלמי מסכת חלה (פ”א הל’ א) כפי שפירשו רבותינו הראשונים, וכדלהלן, הנה בירושלמי תנינן איזו מין במינו החיטים אין מצטרפין עם הכל אלא עם הכוסמין. השעורין מצטרפין עם הכל חוץ מן החיטים. ר’ יוסי אמר ליה סתם. ר’ יונה בשם ר’ יוחנן תמן בנשוך וכאן בבלול. תני ר’ חייא כן, “וכולן שבללן תבואה קמחים” ובציקות מצטרפות. עירב ראשי עיסיות. א”ר יוסי וההן נשוך לאו כמעורב הוא. ע”כ.

ומבואר מדברי ר’ חייא שתבואה (דהיינו הגרעינין עצמן) כן מצטרפים לשיעור חלה עם הקמח עצמו. אלא שדברים אלו נסתרין מדברי הגמרא מנחות (ע:) וכפי שעמד על כך באור זרוע ח”א הלכות חלה (סימן ריד) ששם הביא דברי הירושלמי הנ”ל בשם ר’ חייא שהיה שונה שאם לש בצק ואין בו שיעור חלה. ולקח קמח או תבואה בעין כמו שהם ובללן עם הבצק מצטרפין עם הבצק לשיעור חלה ולחייבו בחלה וקא מהדר לו ר’ יוסי שאין זה אלא כמו נשוך דפרי’ לעיל דאין מצטרף. ראשי עסיות כמו ראשית עריסותיכם. וכתב ע”כ האור זרוע ונראה בעיני דקיי”ל כר’ יוסי דאין מצטרפין דאמ’ בפ’ ר’ ישמעאל במנחות (ע:) תנא “התבואה והקמחין והבציקות מצטרפין זה עם זה”. למאי הלכתא אמר רב כהנא לענין חדש. רב יוסף אמר לענין חמץ בפסח. רב פפא אמר לענין מעשר שני דאי אכיל להו חוץ לחומה לקי. רבא אמר לענין טומאת אוכלין “ואלו לענין חלה ליכא מאן דאמר”. הלכך כר’ יוסי קיי”ל דלא מצטרפו לחלה. עכ”ל. ומבואר דס”ל שלדינא לדעת ר’ יוסי המובא בירושלמי פוסק כדברי הבבלי שגרעיני תבואה אינם מצטרפים עם הקמח ודלא כר’ חייא.
וכן נקט הרמב”ן לדינא בחידושיו על הלכות חלה (ד’ לב:), אלא דס”ל שאף ר’ חייא בירושלמי ס”ל כן וכמ”ש שם, דברייתא דתנא התבואה והקמחין והבצקות מצטרפין, וקא מפרשי דההיא לאו לחלה תניא, “דתבואה וקמחין” לאו בני חלה נינהו, וכו’, ומה דאיתא בגמרא דארץ ישראל וכו’, תני רבי חייא וכולן שבללן תבואה קמחין בצקות מצטרפין, וס”ל לבני מערבא דרבי חייא הכין קתני, וכולן חמשת המינין הללו שבללן תבואה “וטחנה”, או קמחין ועשאן עיסה כאחת, או אפילו בצקות שבללן וערסן מצטרפין לחלה. ע”כ. הרי להדיא ס”ל שגרעיני תבואה בקליפתם עם קמח חיטה אינם מצטרפין לשיעור חלה, ומה שר’ חייא נקט שמצטרפין מיירי שעירב גרעינין של כמה סוגים וטחנן שהם מצטרפים. וכ”כ בפסקי חלה לרשב”א (שער א אות טו) שר’ חייא ס”ל שכולן שבללן זה עם זה “בתבואה או בקמח”, דהיינו שר’ חייא מיירי שעירב כמה סוגי תבואה וטחנן ועשאה מהם קמח או שטחן כל מין בפני עצמו ועשאן קמח ועירבם יחד אבל לא שעירב מיני תבואה עם קמח וכל זה כדברי הרמב”ן. וכ”נ מדברי המאירי מסכת חלה (פרק א ד”ה ואמר אח”כ) תני ר’ חייא וכלן שבללן תבואה, קמחין, ובצקות, מצטרפין. ע”כ. וכן מוכח מלשונו של התשב”ץ בפסקי חלה (חלק ב סימן רצא אות יד) חמשת המינין שחייבין בחלה אם נתערבו זב”ז ועש’ מהן עסה אחת כולן מצטרפין לשיעור חלה אף על פי שאין באחד מהן שיעור, “בין שנתערבו בתבואה” בין שנתערבו קמחין אפי’ בצקות וערסן באחת עד שנעשו עסה אחת, אם יש בין הכל שיעור חלה חייבין בחלה. ע”כ. וע”ש בהגהות שלחן שלמה (הוצאת מכון ירושלים, אות כא) שמקורו של התשב”ץ מדברי הירושלמי הנ”ל ושם הוכיח ג”כ מהבבלי שהגרעינין עצמן אינם מצטרפים לשיעור חלה ורק לאיסור חמץ וחדש. ע”ש. וכן מוכח עוד בדברי הר”ש על הירושלמי שג”כ כתב, שעירב התבואות או הבצקות או הקמחים מתחילה ולכך אמר שמצטרפין עם הכל. וראה עוד בהרחבה מה שעמדו האחרונים על פירוש הסוגיות הירושלמי והבבלי בדעת הראשונים, בספר אוצר מפרשי תלמוד פסקי חלה (ע’ יא הערה 80). ומ”מ מדברי כולם עולה הוא שלכל השיטות אין גרעיני התבואה עצמה מצטרפין לשיעור חלה.
מסקנת הדברים ברורה שאין הגרעינים של השיבולת שועל מצטרפים עם קמח חיטה לשיעור חלה וכן העלה הרב הכותב בקובץ הליכות שדה (גליון 164 ע’ 17).

ואמנם בקובץ אמונת עתיך (גליון 94 ע’ כד) כתב שאף שמעיקר הדין גרעיני חמשת המינים אינם מצטרפים לשיעור חלה, אך גרעינין שבורים כמו שמצוי בשבולת שועל, וע”י ששופכים עליהם מים בשעת לישת הבצק הם מתרככים יש מקום לדונם כדין המורסן שמצטרפים לשיעור חלה כמבואר (בסי’ שכד סע’ ב), עכ”פ בלי ברכה, ושם ציין לספר לקט העומר. אך המעיין בדבריו יראה שאין דבריו מוכרחים (וגם המקור שציין לא נמצא שם), ועכ”פ בזה”ז שכל חיוב הפרשת חלה אפ’ בחמשת המינים אינו אלא מדרבנן כמבואר בדברי מרן השו”ע חיו”ד (סי’ שכב סע’ ב), אין מקום לחוש לדבריו.
בהא נחתינא ובהא סליקנא: קמח חיטה שאין בו שיעור חלה ועירבו עם הקמח גרעיני שבולת שועל או שאר מינים מחמשת מיני דגן, אין הגרעינים מצטרפים לשיעור חלה.