האמונה שהעולם עומד על לימוד תורה
מיסודות האמונה שהעולם מתקיים בזכות למוד תורה כדברי התנא,
“על שלשה דברים העולם עומד (מתקיים), על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים”. הקדים התנא בתחילה את התורה, להורות כי התורה היא הבסיס והסיבה העיקרית שעליו עומד העולם.
מצוות לימוד התורה (2) היא מצווה חשובה ביותר ביהדות, מתקיימת בחלק הגבוה שבאדם, במוח, בהפעלת המחשבה. מעלתה למעלה מכל שאר המצוות, מאחר והיא המצווה הרוחנית הכוללת את כל שאר המצוות. על ידה ניזונה הנשמה והיא המרוממת את כל מעשה האדם.
שכרה שקול כנגד שכרן כל המצוות,(3) באמצעותה ניתן לדעת את רצון ה’ ומצוותיו, ללכת בדרכיו על פי רצונו, על כן חשיבותה גבוה. זהו שאמרו חכמים “(4)תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה”
העולם עומד על התורה. על ידי לימוד התורה אנו מתעלים ומקשרים את עצמינו אל שורשי העולם הזה, אל הנצח, מקור השפע והחיים. פעולה זאת, מהווה מענה לרצון האלוקי, דבר הגורם להורדת חיות ושפע, קיום לעולם כרצונו יתברך, כמו שכתוב: “(5)אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמיים וארץ לא שמתי” פרוש: אם לא לקיום הברית שלי (שהיא לימוד התורה יומם ולילה) אז את החוק להעמיד שמים והארץ לא הייתי שם. ללמדנו שאילולא התורה הקדושה לא נתקיימו שמיים וארץ, והכל היה חוזר לתוהו ובוהו.
כוח המיוחד היוצא מכ”ב אותיות התורה בעת לימודה, הוא כוח חיים המחיה והמקים ומעמיד את עשרה מאמרות שבהם נבראו שמים וארץ וכל שאר העולם על כל תכולתו, זה שאנו מבקשים “(6)לעולם ה’ דברך ניצב בשמים”. אנו מבקשים שהדבור (של הקב”ה) שבו נבראה עולם, יישאר קיים בשמים לעד, בזכות לימוד התורה הקדושה.
מיסודות האמונה שאם יפסק רגע אחד קול התורה, (שתהיה דממה ממנה בכל העולם), מייד העולם חוזר “(7)לתוהו ובוהו וחושך על פני תהום” וצלמוות וחידלון כמו לפני הבריאה(8). וכדברי הגמרא(9) אמר רבי אליעזר, גדולה תורה, שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר (ירמיה לג, כה) “אם לא בריתי יומם ולילה חקת שמים וארץ לא שמתי”.
עתה מובן מה שאמרו חכמים(10), שמראשית הבריאה הייתה הארץ יראה, “שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית (שמים וארץ) ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה – אתם מתקיימים, ואם לאו – אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו”.
טעם הדבר כמו שאמרו חז”ל שבסדר הבריאה, “התורה קדמה לעולם”.
התורה היא תכנית אלוקית הכוללת בתוכה את כל הערכים הרצויים לפניו יתברך. על פי התוכנית ברא הבורא את העולם, שבו ברצונו לקיים את הערכים שקבע נמצא שעל ידי שאנו עוסקים בתורה בשקידה ובהעמקה יומם וליל, אנו מקשרים את כל היקום אל שורשיו ומעלים אותו למעלה גבוה ממקומו ומתוך כך נמשך השפע והברכה לעולם הזה(12).
על זה אומר הזוהר שהקב”ה הסתכל באורייתה וברא עלמא. זאת אומרת, התורה קדמה לעולם והיא התוכנית שלו(13).
מטעם זה באלפי שנות תורה, הקדוש ברוך הוא פזר את עם ישראל בכל העולם, כדי שכאשר יסיימו את למוד התורה בארץ ישראל וילכו לישון, כי לא איברי ליליא אלא לשינה, ביבשות אחרות עדיין לומדים תורה, וכאשר שם הולכים לישון כבר קמים במדינות אחרות לתפלה ולתורה, ונמצא שאין לך רגע אחד בעולם הפנוי מלימוד תורה, כי אם יהיה רגע פנוי מלימוד התורה, יאבד העולם את זכות היום שלו.
וזה שכתב רבי חיים מוולוז’ין (14) בספרו “נפש החיים” (15) בעניין חשיבות ונחיצות לימוד התורה, שבזכות לימודיה מתקיימים כל העולמות, “ולזאת עיקר חיותם ואורם וקיומם של העולמות כולם על נכון, הוא רק כשאנחנו עוסקים בה כראוי, כי קב״ה ואורייתא וישראל כולא חד”.
והאמת בלתי שום ספק כלל שאם היה העולם כולו מקצה עד קצהו פנוי, אף רגע אחת ממש מהעסק והתבוננות שלנו בתורה, כרגע היו נחרבים כל העולמות עליונים ותחתונים והיו לאפס ותהו חס ושלום. השפע היורד לכל העולמות או צמצום השפע, הכל תלוי ובהתאם לעסק לימוד התורה בכמות ובאיכות.
לכן אנו מברכים עליה וחיי עולם נטע בתוכנו, כעניין הנטיעה שנטיעתה כדי לעשות פרי להרבות טובה. כן אם אנו מחזיקים בתורה הקדושה בכל כחנו כראוי, אנו מנחילין חיי עד וממשיכים משרשה הנעלם למעלה מכל העולמות, תוספות קדושה וברכה ואור גדול בכל העולמות.
מובא בזוהר שכל מי שמשתדל לעמול בתורה בכל יום, יזכה שיהיה לו חלק בעולם הבא,
ויחשב לו כאלו בנה עולמות, מכיוון שע”י הכתוב בתורה נבנה העולם ועלי ידי לימודה הוא מתקיים. לכן כל מי שמשתדל וטורח בלימוד, מתקן עולמות ומקים אותם. (17)משום שכל היקום עומד על קיום התורה, שהיא קיום כל העולמות, בין הנמצאים מעלה ובין מטה.
(18)שנברא העולם, לא היה לו זכות להמשך קיום, עד שעלה ברצונו יתברך לברא אדם, שיהיה עמל בתורה. בגלל לימוד זה, נוצר בסיס לקיום העולם. כעת, כל מי שלומד בתורה ומשתדל בה, כביכול הוא מקים את העולם, ממש כפי הקדוש ברוך הוא הסתכל בתורה (לאחר שיצרה כתוכנית וחוקה) וברא את העולם. נמצא שכל התוצר והקיום של עולם הוא בזכות התורה.
(19)מאחר שכך, שהעולם לא נברא אלא למען שיעסקו בתורה. נמצא שכל זמן שישראל מתעסקים בה, העולם מתקיים ואם יתבטלו ממנה, הם מפרים את הברית, משמיטים את הזכות הבסיסית לקיום העולם ובעקבות זאת, תבוטל ח”ו החוקה של קיום שמים וארץ, שהמשמעות היא, שהעולם חוזר תוהו ובוהו.
(20)רבי אלעזר פרש את הפסוק: “ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטע שמים וליסד ארץ ולאמר לציון עמי אתה” (ישעיה נא). שנינו, כל בן אדם שהשתדל לומר מלים של התורה, ושפתותיו מרחשות (ממלמלות) תורה, הקדוש ברוך הוא מחפה עליו, והשכינה פורשת עליו כנפיה (הגנה). זה שכתוב ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך. ולא עוד, אלא שהוא מקים את העולם, והקדוש ברוך הוא שמח עמו, כאלו אותו יום נטע שמים וארץ. זה שכתוב, (ישעיה נא) לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה”.
כתב בנפש החיים (21)“וטעמו של דבר (שהתורה מקיימת את העולם) שמקור שורשה העליון הנעלם של התורה הקדושה מאד נעלה, מעל כל העולמות. ראשית ושרש אצילות קדשו יתברך, סוד המלבוש העליון. כתב רבינו האר”י ז”ל(22). רק שנשתלשלה וירדה כביכול עד לארץ אשר האירה מכבודה ומסרה ונטעה הוא יתברך בתוכנו שנהיה אנחנו המחזיקים ותומכים בעץ החיים.
כל חיותם וקיומם של העולמות כולם תלוי ועומד רק כפי ענין ורוב עסקנו והגיונינו בה. שאם אנחנו עוסקים בה ומחזיקים ותומכים אותה כראוי בלי רפיון כלל, אנו מעוררים מקור שרשה העליון מקור הקדושות והברכות, להמשיך ולהריק תוספת ברכה וחיי עולם וקדושה נוראה על כל העולמות, כל עולם לפי ערך קדושתו שיוכל לקבל ולסבול.
אם ח”ו עסקנו בה ברפיון, מתקמט ומתמעט הקדושה ואור העליון של התורה מכל העולמות, כל אחד לפי ערכו הולך וחסר, רותתים ורפויים ח”ו. ואם ח”ו היינו כולנו מניחים ומזניחים אותה מלהתעסק בה מכל וכל, גם העולמות כולם כרגע היו מתבטלים מכל וכל ח”ו.
מאחר ולימוד התורה נוגע לעצם החיות וקיום עמידת העולמות בל יהרסו לגמרי, חייב האדם לעסוק ולהגות בה בכל עת תמיד, כדי להעמיד ולקיים כל העולמות כל רגע. אף התורה דרך ירידתה מעולמות עליונים גבוה מעל גבוה והשתלשלותה ממדרגה למדרגה ומעולם לעולם, התאימה את נראותה ע”י זה שהנגישה עצמה ואפשרה להתלבש בכל עולם, לדבר ולהראות מעניני אותו העולם, כפי ענין וערך אותו העולם כדי שהעולם ההוא ובריותיו יוכל להכיל קדושתה ואורה.
ברדתה לבא לזה העולם, נתלבשה גם כן לדבר ולהיראות שייכת בערכי ועניני זה העולם בלשונו וסגנונו, כדי שיוכל העולם ובריותיו להכיל את קדושת אורה. אמנם אף שהתורה מדברת בלשון וסגנון דיירי עולמות תחתונים, רומזת היא בהם גופי תורה וענינים פנימיים ופנימיים לפנימיים, גבוה מעל גבוה עד אין תכלית.
שורשה העליון של התורה היא מעל כל העולמות כולם
כמו שכתב בנפש החיים(23) בעניין טעם מאמרם ז”ל שכל העונה “אמן יהא שמיה רבא” בכל כחו מוחלין לו על כל עונותיו. כן העניין בעסק התורה כראוי שהעוסק בתורה מעורר שרשה העליון, להאציל ולהשפיע שפעת אור עליון וקדושה על העולמות כולם ורשפיה רשפי אש שלהבת נורא לגרש ולכלות כל הטומאות והזוהמות שגרם במעשיו בכל העולמות להתקדש ולהאיר עוד בקדושה העליונה ולקשר את כל העולמות. ע”י כך כל הפגמים מתמלאים וכל הקלקולים נתקנים והשמחה וחדותא יתירתא ואור העליון מתרבה בכל העולמות.
“וגם כי ידוע שכל דבר אינו נתקן אלא בשרשו העליון. וכל אחד מישראל שורש העליון של נשמתו הוא מאות אחת מהתורה הקדושה. לכן כל פגמי הנפש החוטאת נתקנים ונמתקים בשרשם בתו”הק ע”י העסק בה כראוי”.
הציווי לעסוק בתורה מאיתו יתברך
כיהודים נצטווינו בתורה באופן ברור וישיר, שרצונו יתברך שנלמד את התורה בכל זמן אפשרי ביום ובלילה, שיהיה האדם דבוק בלימוד התורה מתוך הבנה וידיעה שהוא מהווה שפע וחיים בעולם. התרחקות מלימוד התורה גורם להפרדות ממקור החיים והטוב.
ולזאת נצטווינו באזהרה נוראה מפיו יתברך, שנאמר: “ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך” : (דברים פרק ו פסוק ז). “לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה”. (יהושוע פרק א פסוק ח).
(24)וכמו שכתוב בהקדמת הזוהר (תרגום): בא וראה כמה כוח תקיף של התורה וכמה הוא עולה על הכל. ועל כן צריך האדם להשתדל בלימוד התורה יומם וליל ולא יעזוב אותה, זה שכתוב “והגית בו יומם ולילה” ואם יסור או יפרוש ממנו (מהלימוד) כאלו שפרש מעץ החיים.
הערות:
2. נצטווינו על לימוד התורה ציווי מיוחד שלא מצינו לגבי מצוות אחרות ודברת בם בשבתך בביתך בלכתך בדרך ודברת בם (דברים ו ז). גם שכשלומדים ולא מבינים מסתמא מקימים בזה מצוות עשה של לימוד תורה מ”מ עיקר ציווי לימוד התורה הוא ידיעת התורה וכדאיתא בגמרא (בקידושין דף ל’ ע”א) ושננתם שיהיו ד”ת מחודדים בפיך, שאם ישאל לך אדם אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד שנאמר אמור לחכמה אחותי את ופרש”י “חזור עליהם ובדוק לעומקם שאם ישאלך אדם אל תגמגם אלא שתוכל לומר מיד ובהמשך שתהא בקי בה כאחותך שאסורה לך”
3. פאה א, א, ובירושלמי שם, ובבלי מו”ק ט, ב
8. ובזהר הקדוש (וישב דף קפד ע”ב) איתא: רבי יהודה פתח ואמר, תורת ה’ תמימה משיבת נפש, מאן דבטיל מלי דאוריתא כאלו חריב עלמא שלים.
9. בנדרים (לב.) וכן הוא בפסחים (סח:)
10. שבת פח, א “אמר חזקיה מאי דכתיב (תהלים עו, ט) משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה, אם יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה, אלא בתחילה יראה ולבסוף שקטה ולמה יראה כדריש לקיש דאמר ריש לקיש מאי דכתיב (בראשית א, לא) ויהי ערב ויהי בקר יום הששי ה’ יתירה למה לי, מלמד שהתנה הקב”ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו”: עוד נאמר בתלמוד אמר רבי אלעזר אלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר (ירמיה לג כה) “אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי” (פסחים סח).
11. התורה הקדושה קדמה לעולם תתקנ”ד (954) דורות, ולפיה ברא הקב”ה את כל העולם. (פסחים נ”ד א’) ברא”ר (א, א; ד; י).
12. כאשר יהודי עושה “פעולה רוחנית”, כמו לימוד התורה, הפעולה הטהורה הזו עולה למעלה ועושה רעש גדול – ומגיעה עד לאין סוף ברוך הוא, ובאותו רגע מתעורר שפע גדול הגורם לזיווגים עליונים והורדת שפע בכל העולמות, והשפע הזה מחייה את כל צבאות השמים – וממשיך לרדת עד לעולם שלנו. (שומר אמונים “הקדמון” ויכוח שני סוף אות י”ג, בניין אריא”ל פרק ד’ אות ל”ד ל”ה, ועיין חוט המשולש לבא”ח שו”ת א’ לגבי השתלשלות השפע – שיש לכוון בפסוק ראשון של “שמע”). זה בעצם מה שאמרו חכמינו: שהתורה – ועם ישראל ובורא עולם, זה דבר אחד (זוהר שמיני ל”ו ע”א). פירוש: על ידי התורה והמצוות, עם ישראל וה’ כביכול מתאחדים, ומנהיגים את העולם ביחד (הקדמת “פי חכם” – מבעל הסולם). מצד שני, אם חס ושלום האדם מקלקל מעשיו, הוא מונע את השפע מכל העולמות וכביכול כבוד ה’ מתמעט (זוהר בא ל”ב ע”ב). השפע תלוי בעם ישראל, והם אלו שגורמים את ריבוי כבוד שמים בכל העולמות. אך זה לא אומר שה’ חלילה זקוק לעם ישראל, ובאמת גם בלעדיהם כבודו מושלם תמיד. כמו שהיה לפני מתן תורה שה’ השפיע שפע בעולמות בלי עם ישראל, וכן לאחר ביאת המשיח – השפע יזרום מאליו (אוהב ישראל – וישלח), וכמו שנאמר “וְנִשְׂגַּב ה’ לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא” (ישעיהו ב’ י”א). אלא שממתן תורה ועד ביאת המשיח, ה’ מאפשר לישראל להיות כביכול שותפים איתו בקיום ותיקון העולמות, וכמו שנאמר “תְּנוּ עֹז לֵאלֹקִים” (תהלים ס”ח ל”ה), על ידי קיום התורה ועשיית מעשים טובים (מלבי”ם שם).
13. המקור לדבריו הם פסוקים במשלי (פרק ח:כב) “ה’ קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז: מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ: באין תהמות חוללתי באין מעינות נכבדי מים: בטרם הרים הטבעו לפני גבעות חוללתי: עד לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל: בהכינו שמים שם אני בחוקו חוג על פני תהום: באמצו שחקים ממעל בעזוז עינות תהום: בשומו לים חקו ומים לא יעברו פיו בחוקו מוסדי ארץ: ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשעים יום יום משחקת לפניו בכל עת: משחקת בתבל ארצו ושעשעי את בני אדם כך הסביר המלבי”ם את הפסוק: “ה’ קנני ראשית דרכו” – החכמה היא צורת כל העולמות, כולם נעשו ונתכנו נמדדו והוכנו לפי חקי החכמה, ובה ועל ידה וכמדתה וכתבניתה נצטיירו ונשתכללו כל העולמות מראש ועד סוף, ועת דרך ה’ דרכו הראשון להוציא הבריאה מן האפס, שזה מכונה בשם דרך, כי ראשית התגלות הרצון הקדום היה במה שהאציל אצילות קדוש ונורא שבו גלה הדרכים שבם ינהג את העולם בחסד וגבורה ובמדותיו הקדושים רחום וחנון ארך אפים ותפארת, היתה החכמה ראשית דרכו, שדרכי הנהגתו אשר נאצלו באצילות הראשון הנעלם כולם נוסדו כפי חקי החכמה, והיא היתה ראשית להם וכתרגומו בראשית בחוכמתא, ואחרי גילוי דרכיו ומדותיו אז התחיל לפעול מפעליו, שאז נולד הבן הבכור לו שהוא עולם הכסא וההנהגה שיסד בקדשו איך ינהג הנהגת העולמות ואלהים ישב על כסא קדשו, גם מפעליו אלה נעשו ע”פ חקי החכמה, שההנהגה הכללית הם כפי קצב החכמה, והיא היתה קדם מפעליו, מאז – שהוחל המפעל והעסק. ע”כ.
14. רבי חיים מוולוז’ין (הרב חיים בן יצחק), היה תלמידו הבולט ביותר של הגאון מווילנה. מייסדה של ישיבת עץ חיים, המוכרת כישיבת וולוז’ין – “אם הישיבות” ורב העיירה וולוז’ין.
16. זוהר בראשית (מ״ז א’). (מתורגם): “ובמה יזכה האדם לאותו האור? בתורה. שכל מי שמשתדל בתורה בכל יום, יזכה להיות לו חלק בעולם הבא, ויחשב לו כאלו בנה עולמות, שהרי בתורה נבנה העולם ונתקן. זהו שכתוב (משלי ג) ה’ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, וכתוב (שם ח) ואהיה (התורה) אצלו (אצל הקב”ה) אמון ואהיה שעשועים יום יום. שכל מי שמשתדל בה, מתקן עולמות ומקים אותם”. (שם עמוד ב) “ובא וראה, ברוח עשה הקדוש ברוך הוא את העולם וברוח הוא עומד, רוח של אלו שעוסקים בתורה, וכל שכן רוח של הבל תינוקות של בית רבן”.
17. זוהר ב פרשת וישב. מתורגם: “משום כך הכל עומד על קיום התורה, והעולם לא מתקיים בקיומו אלא בתורה, שהיא קיום העולמות, מעלה ומטה, שכתוב (ירמיה לג) אם לא בריתי יומם ולילה, חקות שמים וארץ לא שמתי”.
18. זוהר פרשת תרומה (דף קס״א ב’). מתורגם: “כיון שנברא העולם בכל דבר ודבר, לא התקים עד שעלה ברצון לברא אדם שיהיה משתדל בתורה, ובגללה התקים העולם. כעת, כל מי שמסתכל בתורה ומשתדל בה, כביכול הוא מקים את העולם. הקדוש ברוך הוא הסתכל בתורה וברא את העולם. אדם מתבונן בתורה ומקים את העולם. נמצא שכל מעשה וקיומו של עולם היא התורה. משום כך אשרי האיש שמשתדל בתורה, שהרי הוא מקים את העולם”.
19. זוהר פרשת ויקרא (דף י״א ע״ב). מתורגם: “בגלל שהעולם לא נברא אלא בגלל תורה, וכל זמן שישראל מתעסקים בתורה, העולם מתקיים וכל זמן שישראל מתבטלים מהתורה, מה כתוב, (ירמיה לג) “אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי”
21. שער ד, כ״ו. נפש החיים הוא ספר קבלי למחצה שנכתב בידי הרב חיים מוולוז’ין, גדול תלמידיו של הגאון מווילנא, אב בית דין העיר וולוז’ין ומייסד ישיבת וולוז’ין. תוכן הספר נסוב על גדלות האל ויחסו לעולם, גדלות האדם, טיבה של הנשמה, מעלת התפילה וחשיבות לימוד התורה, עד כדי הצבתה כערך עליון.
22. רבי יצחק לוריא אשכנזי (מכונה “האר”י הקדוש”, רבינו האר”י, “האר”י ז”ל)
