שאלה: אדם שיש לו סכום כסף לחג לקנות ארבעת המינים בהידור, אך סכום זה אינו מספיק לקנות גם בגד לאישה או לילדים, האם יכול הוא לומר שיקנה להם לאחר החגים את הבגדים כי עכשיו זה זמן לחוץ עם כל הוצאות החג, ואחרי החגים ירווח וגלבי סט ארבעת המינים הוא אינו יכול לחכות לאחרי שהרי עתה הוא זמן המצווה:
כמו כן יש לדון במקום מצווה של בשר ויין האם יש עדיפות להידור מצווה באתרוג או עיקר מצווה:

תשובה:
מצוות ארבעת המינים מצווה חשובה היא מאד וודאי שיש מצווה להדר, אך וודאי שמצוות שמחת חג שלו ושל בני ביתו קודמת למצוות הידור של סט ארבעת המינים, שהיא מצווה דאורייתא, ומצוות הידור מה שאנחנו נוהגים היום בארבעת המינים, יש בה רק מעלה ואינו מצווה מעיקר הדין ועיין במקורות.

מקורות:
בשאלות אלו יש לדון האם להעדיף מצוות ושמחת בחגך על פני מצוות הידור מצווה או להפך או שאין עדיפות.
וכדי להכריע בשאלה זו יש לברר את מעמד שכל אחד מהמצוות כדי לדעת איזו מצווה עדיפה.

ונדון בשאלה זו בשאלות הבאות
א. גדר מצוות ושמחת בחגך ב. גדר מצוות ושמחת היום בזמננו באיש באישה ובילדים,
ב. גדר מצוות הידור מצווה

מצוות ושמחת בחגך
כתב בספר החינוך (פרשת ראה מצוה תפח) לשמוח ברגלים, שנאמר [דברים ט”ז, י”ד], ושמחת בחגך וכו’ ובשביל הקרבת השלמים אמרו זכרונם לברכה [חגיגה ו’ ע”ב] נשים חייבות בשמחה, לומר שאף הן חייבות וכו’ עוד אמרו זכרונם לברכה [שם ח’ ע”א] שמח בכל מיני שמחה. ובכלל זה הוא אכילת הבשר ושתית היין וללבוש בגדים חדשים וחילוק פירות ומיני מתיקה לנערים ולנשים, וכו’ כל זה שזכרתי בכלל ושמחת בחגך. ועיין שם שהביא מקורות הדברים.

והנה במה שנקט שמצוות ושמחת בחגך גם בשאר סוגי שמחה הוא דאורייתא וודאי בנשים נמצא במחלוקת ראשונים עיין תוס’ מעוד קטן יד: שנוקט ששמחה הוא רק בקרבן שמחה והאידנא שמחה הוא רק דרבנן.

אך ברמב”ם כתב בהלכות יו”ט את הגמרא שמצוות שמחה נוהגת בכל מיני שמחה ועיין בשאגת אריה ס’ סה’ שדן בזה בארוכה.
ובטשו”ע ס’ תקכט בסע’ ב’ הביא דברי הרמב”ם להלכה ונקטו האחרונים בדעת השו”ע שהוא דאורייתא, עיין בגר”א ברכ”י ובשע”ת ובמ”ב שנקטו דברי הש”א שהוא דאורייתא.
חיוב האיש בשמחת אשתו
הנה נידון זה יש לחלק חיוב האישה מצד עצמה וחיוב הבעל בשמחת אשתו וילדיו.

מצוות ושמחת בחגך אם מוטלת על האישה עיין בחינוך שהבאנו לעיל שמשמע ממה שכתב שנוהגת גם בנשים משמע שהוא חיוב עצמי, ועיין בשו”ת ש”א ס’ סו’ שדן בזה והכריע שמצווה זו נוהגת גם בנשים מצד עצמם, ומשמע מהמ”ב שהעתיקו שכן נקט אך הרע”א משמע שנקט שהוא חיוב על הבעל ואכמ”ל ועוד חזון למועד בנושא זה.

חיוב האיש בשמחת ילדיו
מהחינוך שהבאנו לעיל משמע שהוא חיוב מהתורה גמור שהאיש ישמח את ילדיו ויש לדון האם זה בשמחת האיש, או שהוא חיוב שידאג לאחרים שישמחו וכל מי שתחת חסותו, ויש להביא ראיה שהוא דין מכל מי שתחת חסותו שהרי החינוך מנה גם את העניים ויתומים בכלל החיוב הזה וודאי שזה אינו עניין בשמחתו הוא שהרי הם אינם לידו, אלא וודאי שהוא תוספת חיוב בשמחה.
אך יש לדחות זאת שהרי בדברי הרמב”ם בחיוב זה כתב שאם אינו משמח העניים זה אינו אלא שמחת כרסו, ונראה שהוא גדר בשמחת יו”ט שהיא אינה רק גשמית אלא שיתוף שמחה רוחנית עם שמחה גשמית ולכן מתי שיש אדם שמצטער ואינו משמחו זה חסרון בשמחה זו ועיין בגדר זה בספר מועדים וזמנים ובדברי הרמב”ם שכתב ולא נצטוונו על הוללות וסכלות ויש ללמוד מכאן את גדר השמחה אך אין זה מקומו.
ועכ”פ למדנו שהוא חיוב מהתורה ואינו חיוב מצוות חינוך בעלמא.

גדר חיוב הידור מצווה
הנה לפני שנדון אם יש חיוב הדר מהתורה או מדרבנן יש לדון מה הוא גדר חיוב הדר לפי ההלכה ומהו גדר של חומרא או אחר.
בשו”ע ס’ תרנו הביא שתי דעות הראשונים בהלכה זו, שיטת רא”ש והתו”ס (ע”פ המ”ב עיין בשה”צ סק’ ב’) שחיוב הדר הוא רק במצוות שיש להם שיעור המדוייק שמחוייב בהם ולכן קיים בזה מצוות הידור לקנות עד שליש מלגיו (וי”א מלבר) שחשש שהוא שהתמעט בחג ולכן לא יקנה כשיעור, אך אם האתרוג גדול אין הלכה של הידור מצווה (מ”ב סק’ א’ ומג”א) וכן בשאר מצוות שיש דין של שיעור.
דעת הי”א הוא דעת רש”י שיש חיוב של הידור משום נוי מצווה והוא עד שליש מצווה וכדלעיל ואינו דין בגודל אלא ביופי, ועיין במ”ב סק’ ז’ שהביא דעת י”א והיא דעת הנמוק”י ורמ”ה שבאיש שיש לו ממון רב הידור מצווה של רש”י הוא יותר משליש ועיין בביכורי יעקב בדעת הרמב”ם והרי”ף.

ומרן פסק כדעה א’ שאין דין הידור אלא משום השיעור וחשש שמא יתמעט ולא יקח מדוייק כשיעור המצווה (ביאור הלכה ד”ה בצמצום)
נמצא א”כ שוודאי היום לדידן שיש לנו שיעור אתרוג בהידור רב אינו אלא חומרא לצאת דעת רש”י, ואין ההוספה על מצווה זו בגדר הידור מצווה אלא חומרא משום רשב”ג שהיה מוציא אלף זוז ואינו מעיקר דין הידור מצווה ואכמ”ל.

דעת רש”י מהיכן מתחיל שיעור שליש להידור
והנה יש לדון לדעת רש”י מהו גדר הידור מצווה מדוע הוא הולך לפי מה שנמצא בפניו שצריך לקנות את היותר יקר בשליש בין שני האתרוגים שנמצאים לפניו.

ונראה לבאר שגדר הידור לדעת רש”י הוא משום חיבוב מצווה ולא דין עצמי במצווה עצמה, דהיינו שלדעת תוס’ והרא”ש גדר הידור הוא במצווה עצמה שיש עניין לא לקחת מצווה כשיעור המדוייק מהתורה אלא להוסיף לו שליש, אך לדעת רש”י גדר המצווה הוא להראות חיבוב מצווה וכשמגיע לשוק ורואה לפניו שני אתרוגים שווים צריך הוא לקחת את היותר יקר בשליש משום נוי מצווה שמראה שאינו לוקח את עיקר הדין.

ולפי דעת רש”י נראה שאדם שהולך היום לקנות אתרוגים הרי בשוק יש את כל סוגי האתרוגים מהכשר לברכה עד הכי יקר, ומה שאדם בוחר ללכת לחנות יקרה הגם שאין בה את הכשר לברכה בלבד אינו מוריד מדין ההידור אם לא לוקח את היותר יקר, שהרי עצם הבחירה ללכת לחנות יותר יקרה הוא כבר מהווה הידור מצווה.

דעת הרי”ף והרמב”ם לביכורי יעקב וכן נמוק”י והרמ”ה
הבאנו לעיל דעת שיטות הראשונים שאין הגבלה בדין ההידור אלא שעד שליש זה משלו ומעל שליש זה משל הקב”ה ונראה שהגדר הוא שאינו מעיקר הדין אך גם אינו רק חומרא בעלמא, אלא מתי שהוא מוסיף על המצווה הוא מקיים בזה הידור מצווה שהקב”ה מחזיר לו בעולם הזה.

הפסיקה בשאלה שלנו
ונהדר לנידון דידן, כשאדם מגיע לקנות סט ארבעת המינים יותר מהודר וזה על חשבון מצוות ושמחת בחגך של אשתו או בני ביתו, לכאורה זו טעות מוחלטת בהלכה וכפי שנבאר.
הרי לדעת מרן כל דין הידור הוא רק בשיעור שכן כך הוא סתם וודאי שמעבר לזה אינו רק מעלה, ומצוות ושמחת בחגך היא מצווה מהתורה ואיך אפשר שיעדיף הידור מצווה של מעלה על פני מצווה זו.
וגם לדעת רש”י הרי עיקר סט שכשר לברכה הנמצא בשוק אפשר לקנותו ממש בכמה עשרות שקלים ( נדמה לי ממה שבדקתי באזור ה60 ₪ וא”כ ההידור הוא כ20 ₪ ) ואיך הוא מעדיף זאת על פני מצווה דאורייתא ממש.

וגם לשיטת הרי”ף והרמב”ם הרי כפי שבארנו אינו רק מעלה וודאי שזה אינו עדיף על מצווה שהיא מעיקר הדין.
ובר מן דין יש לדחות דרך זו, שהרי על חובת שמחת אשתו ובגד לחג מבואר בגמרא שהוא מהחיובים שאדם חייב לאשתו מדין לזון ולפרנס, ואיך ידחה שעבוד שחייב לאשתו וילדיו מצד מעלה של מצוות.

וביותר מהנ”ל גם אם נרצה להגיד שיש חיוב להדר במצוות ולהוציא כספים רבים, הרי וודאי שיכול אדם לצאת ידי חובה על ידי אתרוג של חברו אם הוא מהודר בתחילת ההידור, משא”כ אשתו וילדיו אינם יכולים לקחת בגד חדש לחג מאחרים ואיך ידחה מצווה זו אם יכול לקיימה על ידי שיקח מחברו במתנה על מנת להחזיר וודאי שיש שנים כמו השנה (תשפ”ד) שגם אינו צריך צריך על מנת להחזיר שאין דין שלו.

ואם תקשה ותאמר שגם לו זו היא שמחת החג שיש לו אתרוג נאה, הלומד את הסוגיא יראה שיש צורה לשמחת החג ואינו יכול לבחור במה משמח את עצמו, והלכה אומרת שהאיש שמח בבשר ויין, והן אמת שצריך לתת את הדעת מהו שמחת חג מהתורה, אך וודאי שאינו עניין של כבוד בסט המובחר שקנה, שהרי רצון התורה הוא שיהיה שמחת חג לו ולבני ביתו בצורה שהקב”ה אמר.