בע”ה
זמן ברכת בתולים
שאלה:
נשאלתי מחתן לאחר בעילת מצוה, שבשעת מעשה לא ידעו אם הצליחו, ורק למחרת לאחר שנבדקה התברר שקרע הרוב, האם יברך ברכת בתולים, או שמא עבר זמנו ?
תשובה:
יש שאינם נוהגים לברך כלל, ואם בקהילתו נהגו לברך לענ”ד מכיוון שהוא ברכת השבח, ובכל מקרה אין מברכים בשם ומלכות יוכל לברך אף שעבר זמן מקיום המצוה, וכדלהלן:
הרחבה ומקורות: ברכה זו הובאה ברא”ש (כתובות א’ ט”ו, ובטור אהע”ז סי’ ס”ג) בשם בה”ג: ‘ברוך אשר צג אגוז בגן עדן שושנת העמקים בל ימשול זר במעיין חתום על כן אילת אהבים זרע קודש שמרה בטהרה חוק לא הפרה, ברוך הבוחר בזרעו של אברהם’. ואפשר שברכה זו תקנוה הגאונים ז”ל, ומסתבר לברכה אחר שמצא בתולים.
הרמב”ם והרי”ף לא הביאו כלל ברכה זו, והרמב”ם בתשובה (סי’ ר”ז, פאר הדור סי’ קכ”ט) אף כתב בחריפות רבה נגד ברכה זו, שזו ברכה לבטלה בלי ספק, ושזה מנהג מגונה שיש בו חוסר צניעות וכו’ ע”ש, נראה שהפריע לו שני דברים, גם שזה לא מובא בתלמוד וא”כ המברכה בשם ומלכות ה”ז לבטלה, וכן נראה שהיה מנהג לברכה ברבים, וע”ז כתב שזה חוסר צניעות.
ויעויין עוד באחרונים (ב”ח ודרישה שם, ועוד) במה שערערו על ברכה זו מחמת שלא הוזכרה בתלמוד וכתבו ששונה ברכה זו שאין בה שם ומלכות, וכתב הב”ח שהטור שהביאה בשם ומלכות ט”ס היא.
הגדרת הברכה כפי שמשתמע מהפוסקים הינה ברכת השבח (על צניעות עם ישראל שנמשלו לשושנה, ובנות ישראל שמשמרות בתוליהן, ושומרות עצמן בטהרה, וע”ע אבודרהם הל’ ברכות אירוסין), ובזה מיישב הדרישה שם מדוע לא נחשב שמברך על הכשר מצוה (וכמו שכתבו הרא”ש והר”ן לגבי ברכת אירוסין), ע”ש, וכן כתב הב”ח שם בסוף שמחמת שזו אינה ברכה גמורה בשם ומלכות אלא שבח והודאה ותהלה לא כתב הטור מהו זמנה ויכול לברך אותה בין בתחילה ובין בסוף (אמנם הרא”ש הנ”ל כתב לברכה לאחר המצוה, והביא הדרישה שם שני טעמים בדבר).
למעשה נחלקו הפוסקים אם לאומרה: בשו”ע שם הביא הברכה בשם י”א, במהרש”ל (ים של שלמה כתובות פ”א סי’ כ”ג) משמע שלא נהגו לאומרה (הב”ח שם הסביר בכוונתו שלא נהגו לברך בשם ומלכות), יש שכתבו לאומרה בלא שם ומלכות כדוגמת השל”ה (שער האותיות, אות ק’ – קדושת הזיווג) שהזהיר מאוד לברכה, ואפי’ על הכוס וכדברי רבינו ירוחם ע”ש, וכן החכמת אדם (קט”ו י”ח) כתב לברכה בלא שם ומלכות, ועוד, ויש שכתבו שאין נזהרין האידנא בברכה זו כלל, עי’ עה”ש (ס”ג י’).
ומרן בטהרת הבית (ח”א סוף ס”י) כתב שלא נהגו לברך ברכה זו כלל, הואיל ולא נזכרה בתלמוד, ומ”מ הרוצה לאומרה בהצנע בלי שם ומלכות רשאי, וע”ש מה שהאריך במשמרת הבית, ומה שהביא מל’ החריפה של הרמב”ם הנ”ל על מי שמברכה ברבים.
ומ”מ נראה שמכיוון שהוגדרה ברכה זו כברכת השבח ואין בה שם ומלכות, והנוהגים לאומרה אומרים אחרי קיום המצוה, אין קפידא אם לא יאמר מיד אחרי אלא בסמיכות עד כמה שיכול, ובכל מקרה הרי לא שייך בסמיכות למעשה ממש עד שיקנח הזרע מגופו (כנפסק באו”ח סי’ ע”ו ס”ד, תרי”ג סי”א, וע”ע מ”ב סי’ ר”מ סקנ”ד בשם ספר חסידים) וכן שיטול ידיו (עי’ שלחן העזר ח”ב דף צ”ה, ועי’ פמ”ג א”א סוף ס”ז שאף אם ברכת השבח תקנו לברך תוך כדי דיבור בברכת אשר יצר לא תקנו ביה תכיפה, כי א”א שצריך ליטול ידיו תחילה והוא יותר מכדי דיבור ולכן מברך כל היום), וא”כ גם בשאלה הנ”ל יוכל לאומרה גם למחרת, שבוודאי עדיין זמן השבח הוא כל שעוד עסוקים באותו עניין.
