שאלה: מי שבעלה לא קנה לה בגד, האם מוטל עליה לדאוג לשמחת החג שלה, עוד יש לדון במי שקשה לו לקנות בגד לחג או תכשיט לשמחת יו”ט, האם ישנה אפשרות לקיים מצוות ושמחת בחגך אצל האישה בצורה אחרת:
תשובה:
בדבר זה נחלקו הפוסקים האם מצוות ושמחת בחגך מוטל על האישה או על בעלה, אך במ”ב משמע שפסק שהמצווה מוטלת על האישה ולא על בעלה, ועל כן במידה ואין הבעל דואג לשמחת חגה, מחוייבת היא לדאוג לשמחה זו.
כמו כן במידה ואין כסף לקנות תכשיט או בגד, אפשר לקנות נעלים ובמידה וגם זה אין כתבו האחרונים שכל תוספת שמחה הבאה מחמת חדוות היום היא בגדר שמחת יו”ט, אך דווקא דבר שהוא בשביל החג דוגמת פרחים וכד’ שהוא לכבוד החג.
אך דברים שאינם בשביל כבוד או שמחת החג, כגון ספר או דבר אחר שאין הוא מענייני החג אין בו דין ושמחת בחגך
מקורות:
עיין בשו”ת שאגת אריה ס’ סו’ שדן בארוכה אם אישה מצווה בשמחת חג, ושם העלה שיש מצווה לאישה לשמוח בחג והוא מוטל עליה וכבר כתבנו במקום אחר שמשמע ברמב”ם כן שהמצווה מוטלת עליהם עצמם וכן משמע בחינוך.
אך עיין בראב”ד ברפ”א דחגיגה שמשמע שהוא פוסק שהוא דין על הבעל וכן יש שסוברים כן בדעת הרמב”ם שהוא חיוב על הבעל לשמח את אשתו.
ולדינא משמע מהמשנה ברורה שפסק שחיוב שמחת חג הוא גם על האישה עצמה ולא דין על הבעל שכתב וסתם כן וז”ל: ד”ה חייב אדם להיות שמח וכו’- הוא מ”ע מן התורה דכתיב ושמחת בחגך ונוהגת גם בנשים [שע”ת בשם הש”א]:
ומשמע שנקט שהוא דין על האישה שלא הזכיר שהבעל צריך לשמח את אשתו ולכן כתבנו שהחיוב על האישה.
אך וודאי שהוא חלק מחיובי הבעל לדאוג לאשתו כמו כסות ומזון שחייב לה, וודאי שיש בזה קירוב הדעת בחג על ידי שהבעל קונה לאשתו מתנה לחג.
ובמה שכתבנו שבמידה ואין להם כסף לחדש בגדים או נעלים לחג עיין בשבט הלוי שכתב שחיוב השמחה מתקיים על ידי כל דבר שקונים לכבוד החג והוא עושה השמחה.
