שאלה: כאשר ניגשת האשה לרב עם מראה כתם, האם צריך הרב לשאול אותה אם הרגישה [כדי לדון בו כדם דאורייתא]?

תשובה: דעת רוב גדולי התורה כיום, וכן מנהג בתי ההוראה, שאין שואלים את האשה להרגשתה.

יש מרבני זמנינו שליט”א שהורו, שכל רב שבאה לפניו שאלה בהלכות כתמים, צריך לחקור את האשה ולשואלה אם היתה לה הרגשה בשעת יציאת הדם, שלא יכשל חלילה לדון דיני כתמים בדם האסור מן התורה.

אולם דעת רוב גדולי התורה כיום, וכן מנהג בתי ההוראה, שאין שואלים את האשה להרגשתה, אלא מעמידים את האשה על חזקת טהרתה, ומניחים שמן הסתם לא היתה הרגשה בשעת יציאת הכתם.

ויש נשים שיתכן וכדאי שלא ללמדן ענין טומאת הרגשה בלא ראיית דם [המבוארת בשלחן ערוך סימן קצ סעיף א בשם תרומת הדשן], שמפאת הנערוי”ן המוגבר אצלה, עלולה להחזיק עצמה כטמאה לעיתים תכופות.

האם צריך הרב לשאול את האשה אם הרגישה

בספרי האחרונים מצאנו, שהורו לחקור את האשה השואלת אם היתה לה הרגשה בעת יציאת הדם, ורק אם תענה שלא היתה הרגשה, ידון בו הרב לקולא כדיני כתמים, עיין בספר אמרי טהרה להגרד”ש עובדיה (ח”ב סי’ ד), שם הביא כן בשם החופת חתנים (מילדולה, סי’ טו אות ב), שכתב, יש לחקור לנשים הבאות לשאול על הכתם שאין בו שיעור, אם הרגישו שום דבר. וכעי”ז בשו”ת לב שלמה לבעל מרכבת המשנה (סי’ ג אות ה דף לג ע”ב), שחקר את האשה על כך. וכ”כ בשו”ת מהר”ם שיק (יו”ד סי’ קעז סוף אות ג). וכ”כ בספר שערי טוהר (שער י סוף סעיף יא), שאם בא כתם לפני המורה, צריך לשאול אם לא הרגישה.

ובעקבותיהם צעד בשו”ת עולת יצחק (רצאבי, ח”ג סי’ ריט אות ב) שכתב שם, שיש אפילו שאינם שואלים אם הרגישה, אלא חותכים הדין מיד כקולות כתמים, ולא עוד אלא ששמעתי משמו של אחד מגדולי הרבנים [הוא הגרב”צ אב”ש זצ”ל, כן השיב הגר”י רצאבי בתשובה לבעל ההלכה למשה דלקמן], שהורה אדרבה שלא לשאול. והעיר הגר”י רצאבי, ונלע”ד שאינו נכון, וכן הסכים לי הגר”ש וואזנר (שליט”א) [זצ”ל] שצריך לשאול בפירוש. וכן מורה הנסיון שע”י ששואלים צריך לפעמים להחמיר, וגם להרגילן שיתנו לב להבחין היטב בפעמים הקודמות. עד כאן דברי הגר”י רצאבי.

ומה שכתב בשם הגרש”ה וואזנר, כן הוא בשו”ת שבט הלוי (ח”ג ר”ס קיט), ישאל המורה על המובא לפניו, אם נמצא דרך כתם בלי הרגשה [או בבדיקה בעומק או קינוח מבחוץ], וכ”ה בשיעורי שבט הלוי (סי’ קצ סק”ב ד”ה ולדינא), שגם באומרת שלא הרגישה, יש להחמיר עד שיצא הספק מלבנו, ולשאול כמה פעמים שתדקדק לזכור אם הרגישה. וכ”כ עוד (שבט הלוי ח”ה סי’ קיג אות י, ח”ט סי’ קפא אות ז, ח”י סי קמב, סי’ קמג ד”ה ומכ”ש).

וכ”כ הג”ר משה שטרן בשו”ת באר משה (ח”ח סי’ קיד), שהעיקר שהאשה תבוא לשאול את הרב [ולא הבעל], דהלא הבעל הוראה מוכרח לשאול כמה וכמה שאלות, כמו אם ראתה הכתם בהרגשה. וכ”כ בדרכי טהרה להגר”מ אליהו זצ”ל (מהדורת תשסז עמ’ ח), שצריך לברר אצל האשה אם ראתה הכתם בהרגשה. וכ”כ במשמרת הטהרה (קארפ, ח”א פ”ג הלכה ו).

והוסיף באמרי טהרה הנ”ל (עמ’ לט), שכ”ד הגר”ש בעדני זצ”ל, שגם בזמנינו צריכים לברר אם ראתה הדם בהרגשה, והגם שהרגשת פתיחת פי המקור וזעזוע הגוף כמעט ואינם מצויים, מ”מ הו”ל דבר שבנקל בלא טורח, ובפרט דעסקינן במידי דאורייתא.

עוד האיר שם (עמ’ לז), שכאשר חוקר הרב את האשה, לא ישאל אותה מה הרגישה, שדבר זה גורם לנערווין [ע”ש], אלא ישאל בלשון “איך מצאת את הכתם” וכיוצא בלשונות אלו.

אמנם בשו”ת הלכה למשה להגר”י נסיר שליט”א (ח”ג סי’ כז עמ’ שיט והלאה) [לאחר שהביא חלק מדברי הפוסקים המוזכרים לעיל] כתב, שבבתי ההוראה אין רגילים לשאול את האשה אם הרגישה ביציאת הכתם, אלא כל שהוא בא ככתם, דנים בו דיני כתמים [ורק כשיבוא על בדי טהרה המיועדים לבדיקה בעומק, ממילא נדע שהוא ניגון כהרגשה או ספק הרגשה ונטמאנה אף בפחות מכגריס].

וטעמו של דבר, משום שכרגע האשה בחזקת טהרה עומדת. ומלבד זאת, כיום רוב נשים אינן מרגישות, ואף המיעוט שחושבות שמרגישות, חלקן טועות בדמיונות. ואף אם איננה מהמדמיינות, ע”י שאלת הרב יוכל להכניסה לבעיה זו.

והוסיף (עמ’ שכא הערה ד), שדיבר בזה עם הגר”א ירחי שליט”א, ואמר לו שפשוט שאין לשאול את האשה, הואיל שבדורות שלנו אין מצוי כלל שאשה תרגישה הרגשות המטמאות מה”ת, וממילא לא יועיל בשאלתו. וכן השיבו הגר”א בר שלום שליט”א, שלא נוהגים לשאול. וכן העיד הגר”י ברכה שליט”א, שראה בעיניו כששימש אצל גדול”י הגריש”א והגרי”י פישר זצ”ל, שמעולם לא שאלו בשאלות בכתמים שבאו לפניהם אם באו בהרגשה. וכ”ד הגר”י שיכנזי שליט”א, ושכן הוא מורה.

וכן העלה בשו”ת עמק התשובה (ח”ו סי’ תכא), שכיון שלא שאלה על ההרגשה, אלא רק על מציאת הכתם, בודאי הוי סתם ראיה שלא ע”י הרגשה.

ואני הקטן תמיד סברתי לכשעצמי, שגם אין תועלת כ”כ בלימוד הלכות הרגשות לנשים [ובפרט כלות חדשות], שקרוב לודאי שלאחר מכן תתחיל לשאול הרבה שאלות בנושא זה, ועל כל הרגשה בגופה [אפילו באיזורים אחרים בגוף], תיכנס ללחץ ולחרדות שהנה הגיעה אותה ההרגשה שלמדה אצל המדריכה.

שוב לאחר זמן מצאתי בספר פתחי טהרה (שנעעבאלג, עמ’ לז), שטוב שלא לדבר ולא ללמוד עם אשתו מענין ההרגשות, כי עי”כ יגרום שידמה לה שמרגשת, והחוש מעיד דכאשר האשה לומדת דיני הרגשה, מיד יתרבו אצלה שאלות, שנדמה לה שהרגישה [והוסיף, שמ”מ אם אומרת שהרגישה תשאל חכם].

מאת: הרב שי הלל

ראש כולל ורב קהלת אהבת ישראל, פתח תקוה

לשאלות הלכתיות בבית ההוראה שלמות המשפחה חייגו 2873*