הקדמה:
בהלכות נידה למדנו שאישה ששכחה לעשות בדיקה בעונת וסתה אם עונה זו היא וסת החודש או וסת ההפלגה אינה חייבת לחזור ולבדוק, אך אם היא עונה בנונית כלומר שלושים יום מתאריך הוסת הקודם חייבת לחזור ולבדוק:
שאלה: אישה בהריון ששכחה לבדוק עונה בנונית האם חייבת לחזור ולבדוק,
ולשאלה זו יש להוסיף מה הדין כשנזכרה רק לאחר שלושה חודשים מתחילת הריונה שלא עשתה בדיקה של עונה בנונית (וגם לא עונת החודש) האם חייבת לבדוק או שנאמר שהיות שאינה אמורה לראות דם בתקופה זו לא חייבת לעשות בדיקה:
יש להדגיש שבשאלה זו מדברים על עונה בנונית מחמת ראיה שראתה שלא בזמן הריונה, ואחרי העונה בנונית נודע לה שהיא בהריון:
תשובה: בשלושה חודשים הראשונים להריונה, חייבת לחזור ולבדוק.
וכן הדין גם לאחר שעברו שלושה חודשים מליל טבליתה, שצריכה לבדוק אע”פ שהיא בחזקת סילוק דמים.
מקורות:
טעם הדין שחייבת לבדוק בחודש הראשון להריונה
בספר אבני שוהם (עמ’ סח מהדורה עשירית) הביא בשם החזו”א (פסקים קנט) שגם מעוברת בחודש הראשון לעיבורה ששכחה לבדוק, חייבת לבדוק, ונראה לבאר טעמו בדין זה, שהיות שבשלושה החודשים הראשונים מחזיקים את האישה שיכולה לראות וסת, לכן אנחנו מתייחסים אליה כאל אישה רגילה ששכחה לבדוק בעונה בנונית שלא מותרת בקיום יחסים עד שתעשה בדיקה.
וראיה שאישה בהריון בשליש הראשון אנחנו חוששים שתראה וסת, הוא ממה שפסקו האחרונים (טהרת הבית עמ’ צא’ ועוד) שהגם שעשתה בדיקת הריון ונמצא חיובי, צריכה לחשוש לוסת החודש עד ג’ חודשים מליל טבילה, וביארו האחרונים, שעד שלוש חודשים הדם עדיין לא מסתלק מהאישה בוודאות, וסילוק הדם מגיע בוודאי רק מתי שהעובר גדול שעל ידי כובדו מסלק הדמים, וזה קורה רק לאחר ג’ חודשים.
טעם הדין שבודקת גם לאחר עונת וסתה
ומה שכתבנו שלאחר ג’ חודשים צריכה לחזור ולבדוק, יש ללמוד זאת מביאור הפוסקים את טעם הדין שאישה ששכחה לבדוק, צריכה לבדוק גם לאחר עונת וסתה, על אף שידוע הוא שאין הדם נשמר בגופה של אישה ואם כן לכאורה בדיקה זו לא תוכיח דבר.
ומצאנו בזה כמה טעמים:
א. בטורי זהב (ס’ קפד’ סק’ יב’) כתב שאף על פי שאנחנו אומרים שאין הדם נשאר בגופה של אישה, חייבו בדיקה מחמת אותו מיעוט שכן נשאר הדם, ואע”פ שלא חוששים למיעוט כאן חייבו חז”ל, ויש שהוסיפו שהוא גדר כדי שלא תקל בבדיקה בעונת וסתה.
ב. בספר חוות דעת (סק’ י’) ובתהילה לדוד (ס’ נה’ או’ ט’) כתבו לדחות סברת הט”ז שסיבת בדיקה זו מחמת הדם שהיה בעונת וסתה שהרי אין הדם נשמר בגופה של האישה לאחר עונת וסתה, ולכן כתבו שטעם הדין הוא, שחז”ל העמידו את אישה זו בחזקת טמאה מחשש דם שתראה עכשיו, ובדיקה זו באה להחזיק את האישה כטהורה שלא נתחדש בה דם, ונמצא אם כן שבדיקה זו היא לדם של זמן זה ולא לעונת וסתה.
ועיין באבני שוהם שכתב בשם הרב בן ציון אבא שאול זצ”ל קצת בלשון אחר, וכתב לבאר שחכמים קנסו את האישה כי רצו לחזק ההלכה שאישה צריכה לבדוק בעונת וסתה, ולכן אמרו שמתי שהאישה שכחה תחזור ותבדוק, שאם נפטור אותה מבדיקה זו, יהיה קל בעיניה לדלג על בדיקה זו גם בעונת וסתה,
ניתוח הדין בנידון זה על פי הטעמים הנ”ל
ולכאורה הנידון שלנו תלוי בטעמי הדין הנ”ל, שאם נאמר שצריכה לבדוק משום קנס א”כ אינו משנה מה שעכשיו אין חשש לראיית דם אצל האישה.
אך לטעם הדין שהאישה לא מוחזקת בטהרה ומסולקת דמים עד שלא עשתה בדיקה, אם כן יש לומר שאישה בהריון שוודאי מסולקת דמים אינה צריכה בדיקה, ולטעם הדין שהבדיקה נועדה לבדוק את הדם שהיה בעונת וסתה קשה מאד לחייב, וכן לטעם שהוא תוספת ברור מחמת הדם שהיה בעונת וסתה, לאחר תקופה ארוכה כזו וודאי שיש מקום לומר שאין למה לחשוש.
והנה בשו”ת שבט הלוי (ח”ב ס’ עא’) ועוד אחרונים סוברים שטעם הדין הוא מצד שצריכה להחזיק שעכשיו היא מסולקת דמים ולפי דבריהם לכאורה היה לפתור את האישה מבדיקה זו, ויש לצרף למחלוקת זו את מחלוקת הראשונים אם אישה שלא בדקה בעונת וסתה אם חייבת לחזור ולבדוק, מה שיוצר לנו ספק ספיקה בדין שאנחנו יודעים שיש להקל וודאי בדין זה שהוא חובה מדרבנן.
קושייה מהפסק טהרה במעוברת ומסקנת הדין
אך לאחר שדיברתי עם כמה תלמידי חכמים דחו סברתי הנ”ל, ואמרו שגם לטעם שהבדיקה היא משום חשש שמא עכשיו יש דם יש לחזור ולבדוק, שמה שהיא מסולקת דמים לא מחזיק את האישה לטהורה, ומחמת שחז”ל הצריכו להחזיק שוב בטהרה, לא מועיל מה שהיא מסולקת דמים.
ולראיה לדבריהם, הוא ממה שאישה שהתעברה בימי איסור, ורצתה להיטהר לאחר שלושה חודשים להריונה, שחייבת לעשות הפסק טהרה כדי להחזיקה בטהרה, ולכאורה הרי וודאי שאישה זו מסולקת דמים ומדוע צריכה כלל להפסק וז’ נקיים.
ומוכח שאישה צריכה לחזור ולבדוק כדי להחזיקה בטהרה, שהרי לכל השיטות הגדר הוא שחז”ל חייבו לבדוק מחמת גדר, ונקודת החילוק הוא מה באו להחזיק אם את העבר או את הדם של עכשיו (וגם לטעם הט”ז שהבדיקה מחמת העבר יש להחמיר, שוודאי שלא כתב לפתור באישה שלא בדקה הרבה זמן לאחר עונת וסתה הגם שאינה בהריון, והגם שאין צד שנשאר לה דם בגופה וצ”ע לדעה זו).
ועל כן נראה שהאישה חייבת לבדוק.
ספק העולה מהנידון הנ”ל באישה שלא בדקה וכשבאה לבדוק יש לה פצעים
ויש להסתפק לפי מה שפסקנו באישה שלא בדקה בעונת ווסתה שהדין שחייבת לחזור ולבדוק, אך כשבאה לבדוק ראתה שיש לה פצעים, וידוע הדין שאישה שבעונת ווסתה יש לה מכה באותו מקום פטורה מחובת בדיקה זו אך כאן שהאישה הייתה חייבת לבדוק ושכחה לבדוק האם כבר מוחזקת בטומאה כמו באישה מעוברת ועד שלא תעשה בדיקה לא תוחזק שוב בטומאה, או שדינה ככל אישה שפטורה מבדיקה זו מחמת פצעים, ועל פניו נראה להחמיר בדין זה אך יש לעיין בזה.
הרב ינון קצב
דיין בבית דין עוד יוסף חי באלעד ודמו”ץ בקהילת בני הישיבות פרדס כץ בני ברק
לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*
