שאלה: התקלקל הבוילר ולא היה מים חמים, ולכן חפפה את שערותיה במים קרים, ועיינה וראתה שלא נסתבכו שערותיה וטבלה, ואחר הטבילה נודע לה שהחפיפה במים חמים הוא לא רק מצד תענוג אלא מצד הדין צריך לחפוף במים חמים, ועתה שואלת האם צריכה לחזור ולטבול שוב או שעלתה לה הטבילה.

תשובה: בדיעבד שחפפה את שערותיה במים קרים ‘ועיינה שלא נסתבו ונתקשרו השערות’ עלתה לה הטבילה.

הנה במסכת נדה (סו:) אמר רבא אשה לא תחוף אלא בחמין, אבל לא בצונן, ואפילו בחמי חמה. והטעם שבצונן לא תחפוף הוא שהמים הצוננים ‘משרו מזייא’ ופירש רש”י שהמים הצוננים מקשים את השיער ואין ליכלוכן עובר.

ומה שאמרה הגמרא ‘ואפילו בחמי חמה’, רבינו חננאל פסק שצריך חפיפה דוקא במים שהוחמו על ידי האש, אבל מים שהוחמו על ידי השמש דינם כמים קרים שאין חופפים בהם. וכן כתב הרמב”ן במס’ חולין (י.).

אבל הרא”ש (הלכות מקואות סימן כד) כתב שמים שהוחמו על ידי השמש דינם כמים שהוחמו על ידי האש. וכן דעת הראב”ד וכתב שזה דעת השאילתות. וגם לשון הרמב”ם (פ”ב מהלכות מקוואות הי”ח) שכתב וזה לשונו: לא תחוף בנתר ולא באהל אלא בחמין, ואפילו בחמי חמין. עכ”ל. משמע שדעתו שחמי חמין דהיינו מים שהוחמו על ידי השמש דינם כמים שהומו על האש.

וכן פסק מרן השולחן ערוך בסימן קצט (ס”ב) חפיפה שבמקום שיער לא תהיה במים קרים לפי שמסבכין את השיער אלא במים חמין ‘ומיהו אפילו בחמי חמה סגי’.

ואם חפפה במים קרים כתב הגרי”פ בספר שאילת שלום על השאילתות (שאילתא צו) שאם עברה וחפפה במים קרים, אפילו בדיעבד לא עלתה לה טבילה.

ונעלם ממנו מה שכתב המהר”י קולון (שרש קנט) וזה לשונו: והרי הדעת מכרעת שאפילו חפיפה בנתר ואהל, (שהם דברים הגורמים לסיבוך השיער), או במים קרים, שאסרו חכמים לא הוו אלא לרווחא דמילתא פן יבואו לידי מכשול, אבל בדיעבד אם חפפה בנתר ואהל , או במים קרים, ועיינה בשערה יפה, וראתה שלא נקשר ולא נסתבך ולא נקטף, סברא הוא דבדיעבד שרי (מותר). ע”כ. והביא מרן הבית יוסף דבריו להלכה.

וכן פסק הגר”ע יוסף בטהרת הבית ח”ג (עמוד רמה) שבדיעבד שחפפה במים קרים עלתה לה הטבילה.

מסקנת ההלכה:

צריכה האישה לחוף את שערותיה במים חמים, וגם במים שהוחמו על ידי השמש [דוד שמש] מותרת לחוף את שערותיה.

ובדיעבד שחפפה את שערותיה במים קרים ‘ועיינה שלא נסתבו ונתקשרו השערות’  עלתה לה הטבילה.

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*