שאלה: המנהג הידוע שנשים מדביקות לבגד הצמוד לגוף את הפד (תחבושת היגיינית או תחתונית) גם בשבת, ויש להבין מדוע לא חוששות למלאכת תופר בשבת:
תשובה: הדבקה שנאסרה בשבת היא הדבקה שעומדת לקיום, ומחמת שהדבקת הפד על מנת להסירו לכן לא נחשב לאיסור תופר, בנוסף לסברא הנ”ל הדבקת מדבקה או נייר על בד (כלומר הבגד) אינו דרך תפירה לעולם, ולכן הדבקה זו מותרת בשבת.
מקורות: הדבקה בבגדים שלא עומדת לקיום
בספר חזון עובדיה לגר”ע יוסף זצ”ל (ח”ה עמ’ פה ועיין בהערות מעמ’ פט ד”ה הן) כתב להתיר להדביק את התופסנים של הטיטול בשבת על הטיטול כשמלבישים את התינוק , ואין לאסור זאת משום מלאכת תופר בשבת, היות שאין ייעוד הדבקה זו לתמיד אלא על מנת להסירה בהמשך, לכן אין בזה משום מלאכת תופר.
והנה נידון זה אם תפירה או קשר שאינו עומד לעולם אם מותר בשבת מצאנו בזה מחלוקת, בשולחן ערוך ס’ שמ סע’ ז’ הביא להלכה את דברי הרבינו פרץ, בנידון הידוק שרוול סביב הזרוע על ידי שמותח חוט שנמצא בתוך השרוול, שיש לאסור זאת משום מלאכת תופר מתי שאין החוט נמצא בתוך לולאות המיועדות לכך, ואע”פ שהידוק זה אינו לעולם שהרי כדי להוריד את הבגד צריך לפתוח את החוט ונמצא שכשיוריד את הבגד יפתח את הקשר הנ”ל, אעפ”כ יש לאסור משום מלאכת תופר שחז”ל אסרו גם היא לזמן מועט.
אך שיטת הראבי”ה (הובא בדרכי משה בס’ שיז) שמותר לנשים למתוח את החוט הנ”ל מפני שזה לא נשאר באופן קבוע ולפי הנ”ל היה צריך להיות הנידון הנ”ל במחלוקת, ולדעת מרן היה אסור.
אך הפוסקים כתבו שגם לדעת מרן יש לומר שלא אסרו כל קשר או תפירה שאינה תמידית אלא באופן מסויים וכמו שנבאר, וראייתם היא מזה שהבית יוסף בס’ שיז בהלכות קושר כתב להתיר קשר שאינו מתקיים ולכאורה היא סתירה בדעת מרן.
ובהכרח שיש לחלק, והגדר הוא שכל מה שחז”ל אסרו קשר או הדבקה שאינה עומדת לעולם הוא דווקא היכן שצורת החיבור בקשר או בתפירה היא לעולם רק עכשיו הפעולה היא לא לעולם , ולדוגמא בשו”ע (בס”ס שמ) אסר הדבקה בעורות או ניירות והדבקה זו יש לאסור גם אם דעתו להדביק רק לזמן מועט היות שכך הדרך להדביק ניירות לעולם, לכן אסרו חז”ל גם בהדבקה לזמן מועט , משא”כ בקשירה במקומות שאין הדרך לעשות את הקשירה הזו גם באופן של קיום עולמי יש להתירה בשבת מתי שעושה אותה באופן שאינו מתקיים.
ובנידון שלנו בהדבקת פד יש להתיר מהסברות הנ”ל שאין הדבקה זו באופן תמידי ואין דרך להשאיר הדבקת מדבקה על גבי בגד באופן תמידי שהרי אינם עומדים כחיבור לעולם, ולכן הדבקה זו יש להתיר גם לדעת מרן, וכ”כ במנוחה ואהבה ח”ג הערה נ. (ועיין במנחת יצחק ח”ח ס’ לא ומשנה הלכות ח”ח ס’ ס ובאור לציון ח”ב פרק לו הערה טו).
לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*
