שאלה: אשה שצריכה לטבול אך יש לה כתר בשן שהוא מתנדנד והיא אמורה לחזק אותו (כנראה להדביק אותו מחדש) ושאלתה אם מותר לה לטבול כך כשהכתר מתנדנד.

תשובה: אם אינה יכולה להסיר בידה את הכתר תטבול כך עם הכתר, אבל אם יכולה להסיר בידה את הכתר תסירנו ולאחר הטבילה תחזירנו.

מקורות:

הנה מרן הגר”ע יוסף בספרו טהרת הבית חלק ג  (עמ’ קמג) כתב כתר מזהב או מכסף שעושה הרופא על שן חולה אפילו אם נעשה באופן זמני על מנת להחליפו אחר כך בכתר קבוע אינו חוצץ וכל שכן אם הוא כתר קבוע. וביאר שם בהערה שכתר זמני לא גרע מסתימה זמנית שאינה חוצצת, מהטעם שיש כאן תרתי דרבנן, א. ראוי לביאת מים בבית הסתרים אינו אלא מדרבנן. ב. וגם אי אפשר להסירו בלי צער וכאב אלא על ידי רופא אומן ובכהאי גוונא חשיב מיעוטו שאינו מקפיד. כמו שכתבו הגידולי טהרה. והמהר”י אסאד, והרב פעלים, וכ”פ בשו”ת מנחת יצחק.

והוסיף שם בתורת הטהרה (סימן יז אות לב) שאפילו שם הרופא את הכתר לניסיון לראות אחר מספר ימים אם מתרגלת אליו אינו חוצץ, ורק אם רוצה הרופא להניח כתר זמני ליום או יומיים ולאחר מכן להחליפו בכתר קבוע נכון שתדחה הנחת הכתר עד לאחר טבילתה. עד כאן תוכן דברי מרן הגר”ע יוסף.

ולפי זה גם בנידון שאלתנו שהאשה רוצה בכתר אלא שהוא מתנדנד ואינה יכולה להסירו ובפרט שהיא כן רוצה להשאיר את הכתר באופן קבוע רק שהוא מתנדנד והרופא אמור רק לחזק אותו ממילא זה נחשב ככתר קבוע שאינו חוצץ אע”פ שייתכן והרופא יסיר אותו כדי לתקנו בדבק ואחר כך הוא יקבענו בשן בכל זאת לעת עתה הכתר לא חוצץ מאותם טעמים שכתב מרן הגר”ע יוסף, א. ראוי לביאת מים בבית הסתרים אינו אלא מדרבנן. ב. וגם אי אפשר להסירו בלי צער וכאב אלא על ידי רופא אומן ובכהאי גוונא חשיב מיעוטו שאינו מקפיד. ואינו חוצץ. וכך ראיתי מכמה מאחרוני זמנינו שכתבו שכתר מתנדנד אינו חוצץ, ע’ בספר החציצה הלכה למעשה (ע’ לז). ובספר חציצה בהלכה (פרק ו נא).

ובספר אבני שוהם ח”ב (ע’ תתקכ אות טז) כתב שאם הכתר מתנדנד שכבר אינו מגן על השן כלל והאשה מרגישה בחום ובקור כן צריכה להסיר לפני הטבילה.

ורק אם יכולה להסירו ביד ולהחזירו כתבנו שתסיר ואחר הטבלה תחזירנו מהיות טוב.

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*