שאלה: איש ואישה השוהים בבית חולים בעיקבות לידת האישה. הבעל בכוונתו לשהות עמה בבית חולים גם בלילה. ונפשם בשאלתם היאך ינהגו בהדלקת נרות החנוכה. ומה יהיה הדין אם יחליט הבעל ללכת לישון אצל הוריו ולא בביתו, כיצד ינהג בהדלקת נרות החנוכה:
יש לציין שבדרך כלל בית החולים לא מסכים להדליק נרות בחדרים:
תשובה: הנה ידוע שמצוות נרות חנוכה היא בגדר “נר איש וביתו” ולכך הורים השוהים בבה”ח ואין באפשרותם להדליק שם, אם ילדיהם מעל גיל מצוות, (שלוש עשרה לילד ושתים עשרה לילדה), ידליקו הילדים בברכה ויצאו ההורים ידי חובה, ולמנהג האשכנזים שכל בני הבית מדליקים בחנוכיות שלהם, ימנה האבא שליח את ילדיו וידליקו הם אף את חנוכיית אביהם.
באופן שאין ילדים בבית, יש לחלק התשובה לכמה אופנים:
אם בשאר ימי החנוכה ישן הבעל בבית:
באופן זה יש לומר שביתו על אף שלא נמצא בו בלילה עדיין מוגדר מקום קביעותו, ועל כן הדלקה בבית זה על ידי שליח תוציא אותו ידי חובה, הגם שאינו ישן בביתו באותו לילה, והדלקה זו מוציאה ידי חובה גם את היולדת.
ובמקרה שאינו יכול לעשות שליח וגם אין באפשרותם להדליק בעצמם בחדרם בבית החולים, ישנה אפשרות שיצאו ידי חובה בהדלקת בית החולים וכדין אדם שמתארח אצל אחרים (“דין אכסנאי”) וזאת יעשו על ידי שבית החולים יקנה להם חלק בנרות החנוכה שהוא מדליק (ויש לפנות לרב בית החולים כדי שיעשה את ההקנאה הזו), אך זה דווקא אם בית החולים מדליק בחדר האוכל או בכניסה למחלקה, אך מה שמדליק נרות בבית הכנסת של בית החולים אינו מועיל להוציא את שאר אנשי בית החולים בהדלקה זו, שהרי זו אינה הדלקה של דירה רגילה אלא הדלקה של בית כנסת ולא מועילה לפטור אורחים כדין אכסנאי.
מה שכתבנו שבני הזוג יכולים לצאת ידי חובה בהדלקת בית החולים, זה דווקא אם מאשרים להם לשהות שם, וכגון מה שהיולדת נשארת להתאשפז שם, אז מועיל השתתפות כדין אכסנאי, אך אם בית החולים אינו מאשר את השהייה בלילה, ומצוי מאד שלבעל לא מאשרים ללון או לשהות בלילה, מה שהבעל מחליט להישאר בלובי או בכל מקום אחר אינו מגדיר אותו כאורח בית החולים ולכן אינו יכול הוא לצאת בהדלקה זו, ועל כן רק אשתו תצא ידי חובה בהדלקה זו.
במידה ובית החולים מאשר את שהיית הבעל צריכים שני בני הזוג להשתתף בנרות ההדלקה של בית החולים ועיין בסמוך ובמקורות.
אם בשאר ימי החנוכה אין בכוונת הבעל לישון בביתו:
ומצוי מאד בזוגות צעירים בילד הראשון שהבעל הולך להוריו או להורי אשתו כל זמן שהיולדת בבית החולים, וגם לאחר שיוצאת משם, ממשיכים לשהות אצל ההורים, באופן זה, יש להחשיב את בני הזוג כמי שעקרו דירתם אך עדיין לא הגיעו למחוז חפצם כדי לקבוע מקומם, ועל כן נחשבים הם כמי שאין להם בית כלל, ולכן דינם שיברכו ברכת הרואה על חנוכיה של אנשים אחרים שיוצאים בהם חובה (כגון נרות של בית רגיל ולא יברכו על נרות חנוכה של בית כנסת כדי לא להיכנס למחלוקת אם מברכים ברכת הרואה על נרות בית הכנסת ואכמ”ל, וודאי שנרות חנוכה של חב”ד או סתם נרות שנמצאות ברחוב א”א לברך עליהם שעשה נסים שהרי הדלקתם לא משום חיוב הוא).
וכן הדין ביולדת שנמצאת בבית חולים מתי שבית החולים מדליק רק בבית הכנסת.
ודין ברכת הרואה הוא, שיברך שעשה נסים מתי שרואה נרות דולקים, וביום הראשון יוסיף ברכת שהחיינו, ויש ללכת לחפש נרות חנוכה כדי לברך ברכה זו, ויש מי שאומר שמברך רק כשמזדמן לו לראות נרות חנוכה אך האחרונים נקטו כדעה ראשונה (כדעת השאלתות ולא כמו שכתב הפר”ח).
מקורות:
מה שכתבנו שההורים יוצאים בהדלקת נרות על ידי הדלקת הילדים שבביתם, כן ציינו במשנה ברורה דירשו ס’ תרע”ז הערה 4 שאכסנאי שמדליקים עליו בביתו אינו צריך להשתתף עם בעלי הדירה שנמצא בה וה”ה בני ביתו יכולים להדליק בשבילו ולא צריך דווקא אשתו, וציינו שם לספר התרומה ועוד אחרונים.
מה שכתבנו שיוצאים ידי חובת הדלקה על ידי שליח מתי שמתארחים בדירה של אכסנאי עיין בספר פניני חנוכה להגריש”א.
ומה שכתבנו שהאישה יכולה לצאת ידי חובה בהשתתפות בנרות חנוכה עם בית החולים, מקורו הוא מדין אכסנאי המבואר בשו”ע ס’ תרע”ז, אך אם מדליקים בבית הכנסת בבה”ח לא יוצאים ידי חובה בהדלקה זו שאין זו הדלקת נרות בית החולים אלא חיוב הדלקה מדין בית הכנסת ולכן א”א לצאת ידי חובה בהדלקה זו, אלא א”כ מדליקים בפתח בית החולים ועדיף להתייעץ עם רב במקרה זה.
ומה שכתבנו שאם לא מסכימים לבעל לישון בבית החולים אינו יכול לצאת בהדלקת נרות בה”ח פשוט הוא שאם לא מסכימים לישון שם, מה שנשאר לישון בלובי וכדו’ לא מגדיר אותו כאכסנאי ולכן לא יוצא ידי חובה.
וראיתי שיש מציעים עוד פתרונות וכגון שידליק על ידי פנס או שידליק רגע אחד בלא ברכה ולא רציתי לכותבם מפני שיש הרבה להאריך בהם ואין כאן מקומו.
הרב ינון קצב
דיין בבית דין עוד יוסף חי באלעד ומרבני בית ההוראה בני הישיבות פרדס כץ בני ברק
לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*
