שאלה: אשה שבהריון בחודש התשיעי להריונה וכעת נמצאת בתוך שבעה ימי אבלות על אימה, ואחד מדיני אבלות הינו איסור רחיצה, אלא שלאשה מידי פעם אוחזים אותה צירי לידה קצרים (צירונים) ומפריעים לה את שלוותה, האם מותר לה לרחוץ במים חמים את הגב התחתון, כדי להרגיע את מכאובה למרות שאיננה כעת ממש צריכה ללדת?

תשובה: מותר לה לרחוץ במים חמים באותם מקומות שמקילים מעליה את מכאובי הצירים.

מקורות: כתב הטור (סי’ שפא) בשם הרמב”ן בתורת האדם (דף נז סע”א), וז”ל: “ירושלמי, מקום שנהגו לרחוץ אחר המטה מרחיצים, ויראה מכאן שהיו נוהגים במקצת מקומות שהקרובים המברין את האבלים היו מרחיצים אותם קודם סעודת ההבראה, ועשאוה כאכילה ושתיה שצריכה להם מאד, מפני שהם צריכים להעביר מהם זוהמת המת המתחוללת עליהם. ואח”כ היו נוהגים איסור ברחיצה כל שבעה. והנוהגים ברחיצה זו אין ממחין בידם”. והכי קי”ל בש”ע א”ח (סי’ תקנד סעיף יד), שהבא מן הדרך ורגליו כהות מותר להרחיצם במים. וכתב בשלחן גבוה (סי’ תקנד אות כג), שאפילו במים חמים מותר.

ומכאן למד מרן זיע”א בספרו חזו”ע אבלות (חלק ב ע’ קסד), שהסובל מן הטחורים, והוא מצטער מכאביו, מותר לו לשבת באמבטיא של מים חמים להקל מצערו, אפ’ שהוא בימי אבלות, כיון שרחיצה זו אינה לשם תענוג.

וה”ה לנידון שאלתנו,  וכן כתב  בשו”ת פרי אליהו ח”ג (סי’ יט), להתיר כן למי שסובל מטחורים. ועוד הוסיף שם בחזו”ע שגם הורתי לאבל שסובל ממחלת גרדת, להתרחץ בימי אבלו. וכיו”ב כתב בשו”ת זכור לאברהם אביגדור (חלק יו”ד סימן כד), שנוהגים בזמן המגפה שמוליכים את האבלים לבית המרחץ, תיכף ומיד אחר חזרת פניהם מן המת, להסיר דבקות החולי שנדבקו בו. והוסיף, שמטעם זה יש להתיר למינקת שאין הולד יונק ממנה ונוהגות להוליכה לבית המרחץ לרחוץ במים חמים כדי שיתרככו דדיה, שאל”כ תסבול מדדיה, שמותר לה לרחוץ בחמין בימי אבלה. והביאו הגר”ח פלאג’י בשו”ת חיים ביד (סי’ קכה אות נה).

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*