חובת הזהירות:

רבי יחזקיה די סילוה (ירושלים, 1659 – שימש כרבה של ירושלים) כתב בספרו פרי חדש (יו”ד סי’ פד ס”ק נג):

“כה אמר חזקיה, לא אוכל להתאפק מלהזהיר לעם חומר איסור התולעים, לפי שנעשה קל בעיני הבריות, ו”כיון שעובר אדם עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר” (יומא פו ע”ב).

ואין איש שם על לב, מבלי לב דשו בו רבים וגדולים, ואפילו החכמים והיחידים אינם נזהרים כראוי על פי מה שנתבאר בש”ס ובפוסקים, וכל האוכל תולעים או נמלים, חייב על כל תולעת או נמלה חמש מלקיות, ובזבובים או יתושים חייב שש מלקיות.

והחמירה התורה בזה בהרבה לאוין ומלקיות, להיות שהוא איסור מצוי מאד בפירות, בירקות, בקטניות, וברוב מיני המאכלים, ואי אפשר ליזהר מלהכשל בהם אם לא בזריזות וזהירות גדולה, ולפיכך הוצרך הכתוב לזרז ביותר ולהרבות לאווין באיסור שרץ הארץ.

ומעתה כל אדם יזדרז בעצמו מלהכשל באיסור זה, וגם לדרוש ברבים חומר איסורו כדי שיפרשו מהאיסור, ואני את נפשי הצלתי, ישמע חכם ויוסף לקח”.

חמור מאכילת בשר חזיר:

רבי אליעזר פאפו (בולגריה 1827) כתב בספרו פלא יועץ (ערך בדיקה):

“ובענין התולעים רבה המכשלה, שיש הרבה מיני פירות וירקות שנמצאים בהם תולעים, ורבים מעמי הארץ אין נזהרים ואוכלים אותם בלי בדיקה.

וצריך להזהיר לעם על זה וכיוצא בזה, כי ישראל קדושים רוצים להיות גדורים ופרושים, אבל הם שוגגים. ה’ הטוב יכפר בעדם.

וחיוב גדול מוטל על כל אדם לבדוק את המאכלים כשיש בהם חשש תולעים, וכבר צווחו על זה בספרים צעקה גדולה ומרה, שהרי כל אשר בשם ישראל יכונה, לא יאכל נבילה וטריפה או בשר חזיר וכדו’, אפילו יתנו לו כל כסף וזהב שבעולם, ואם ירצו להכריחו, יסבול עונשים מרים עד מוות ולא יעבור.

ואם נתבונן הרי באכילת נבילה וטריפה וחזיר אין אלא לאו אחד, ובאכילת תולעת אחת יש ארבעה לאוין(!), ובאכילת נמלה וכל שרץ העוף חמשה לאוין(!), נמצא שהאוכל בלי זהירות ובלי בדיקה, במעט רגע אוכל מאה תולעים, ועובר תילי-תילים של לאוין(!) בשאט נפש בלי שום הנאה כלל, רק ממיעוט זהירות.

ונאמר (משלי כג ב): ‘וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה’. וצריך להזהיר לעם על כך, כי ישראל קדושים רוצים להיות גדורים”.

עזר שמים למי שנזהר:

רבי אברהם דאנציג (וילנא – 1820) כתב בספרו חכמת אדם (כלל לח ס”כ) שראוי לאדם להסתכל במה שאוכל, ועל ידי זה ינצל מכמה תולעים: “ומעיד אני עלי שכמה וכמה פעמים ניצלתי על ידי זה, ברוך ה’.

רבי יעקב רקח (לוב, 1891) פרסם בספרו פרי עץ הדר סדר ההנהגה לט”ו בשבט, כחובה קדושה הוא ראה לנכון לצרף להלכות ואזהרות להימנע מאיסור אכילת תולעים. להלן חלק מדבריו:

“יזהר הרבה לדקדק באכילת הפירות שלא יהיה בהם ספק תולעת, דמלבד עונשו, הנה במקום שבא לעשות תיקון אדרבא מקלקל ביותר.

לא יחתוך בפיו לאכול התפוח ואגסים וכדומה כי לפעמים יש בהם תולעת דק ונכנס ראשון התולעת חי לתוך פיו, ואם חתך הפרי בסכין ואירע שחתך התולעת אז ינקה היטב את הסכין קודם שיחתוך מן הצדדים כדי לאכול, וצריך זהירות הרבה בזה.

מי שיש בידו אגוז והוא הדין לכל הפירות, אל יברך ואחר כך ישבור שמא התליע או נרקב ונמצא שבירך לבטלה”.

מנהג אכילת פירות בט”ו בשבט:

עלינו לזכור כי אכילת פירות בט”ו בשבט אינו אלא מנהג בלבד, אך החובה להקפיד על איסור אכילת תולעים הינה חמורה מדין תורה.

יש להיזהר בבדיקת פירות וירקות וכל דבר שיש בו חשש תולעים כהלכה.

בברכה

איתיאל כ”ץ

משיב הלכה בבית ההוראה

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*