במאמר זה נדון בנידון ההלכתי תפילה במקום פתוח

איתא בגמ’ (ברכות לד:) אמר רב כהנא חציף עלי מאן דמצלי בבקתא. מכאן מוכח שאדם המתפלל במקום פתוח נקרא חצוף.

ופירש רש”י בבקעה, שכשהוא במקום צניעות חלה עליו אימת מלך, ולבו נשבר.

והתוס’ (ד”ה חציף) כתב שקשה הרי כתוב ויצא יצחק לשוח בשדה (בראשית כד) י”ל דהתם מיירי בהר המוריה א”נ בקתא דהכא מיירי בבקעה במקום שרגילין שם בני אדם לעבור והולכי דרכים.

והקשה הב”י לפי טעמו השני של התוס’ הטעם כדי שלא יפסיקוהו עוברי דרכים ואין זה טעם לקראו חצוף.

ולכן בשולחן ערוך (סי’ צ סעי’ ה) כתב וז”ל לא יתפלל במקום פרוץ, כמו בשדה, מפני שכשהוא במקום צניעות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר.

אולם הט”ז (סק”ב) תירץ דלא נתכוונו התוס’ בשביל הפסקה אלא כיון שרגילין שם בני אדם מקרי שלא במקום צניעות וכ”כ הכה”ח (סקכ”ו) לתרץ וכן הוא באשכול (ח”א תפילת מנחה וערבית סי’ כה) שהעוברים ושבים מפסיקים אותו.

והמג”א (סק”ו) תרץ שכשהוא מתפלל בבקעה הוא חצוף שמראה בעצמו שאפי’ יעברו עליו כל עוברי דרך לא יתבטל מכוונתו, אולם כתב שלדעת הזוה”ק משמע שיש להתפלל דוקא בבית והעתיקו המשנ”ב (סקי”א).

נמצא שלדעת מרן אפי’ אם המקום פתוח ואין עוברים ושבים אסור להתפלל.

לכן אין להתפלל במקום פתוח אפי’ אם אין שם עוברים ושבים, ולכן בחניות פתוחות או פארקים וכדומה אין להתפלל כלל.

האם שמתפללים עשרה אנשים חל דין זה

הכה”ח (סקל”א) הביא ריטב”א (פסחים ח.) שדרך חציפות להתפלל במקום שרבים מצויים שם אולם אם היו מתפללים עשרה אין בו משום חציפות [טעם זה הובא באשכול סי’ כה ועוד כמה ראשונים] והביאו היפה ללב (אות ו ד”ה והנה) והפתחי עולם (ססעי’ ט).

ואף שיש מי שרצה לומר שלטעמו של התוס’ כיון שעוברים ושבים שם לא מהני שיהיה מניין אולם מהריטב”א הנ”ל מוכח שאף שטעמו היה כהתוס’ מ”מ אם יש עשרה אנשים שמתפללים מותר.

מקום עם מחיצות בלי תקרה

לעיל הבאנו שדעת הזוהר לא להתפלל אלא בבית ונחלקו האם מהני מחיצות בלי תקרה.

הכה”ח (סק”ל) הביא שהבית כהונה (ח”א סי’ טוב) העלה להקל להתפלל במקום עם מחיצות אף שלא מקורה ושכן מנהג ירושלים והובא בברכ”י (סק”ב) ועוד ואין איסור כלל בדבר. וכ”כ המשנ”ב (סקי”ב) וכן פסק ההלכה ברורה (צ סעי’ יב). [ודלא כהשולחן טהור (סעי’ ג) שביאר בדעת הזוהר שצריך גם תקרה]

וכמובן שאף שמתפללים במניין יש להיזהר לא להסיח דעתם.

אם נתקע ולא יכול להתפלל אלא במקום פתוח מה יעשה

עוד לעיל הבאנו שלפי תרוץ ראשון של התוס’ כיון שהוא בהר המוריה.

ונחלקו בטעמים הב”ח כתב מטעם שמוקף מחיצות וכ”כ הט”ז (סק”ב).

אולם המטה יהודה (סק”ב) כתב כיון שהוא מקום מקודש וכ”כ הנהר שלום (סק”כ) ועוד אחרונים וכן משמעות מסקנת הכה”ח (ססעי’ כו).

ולפ”ז הטעם של מחיצות נדחה לגמרי.

אולם השלמי ציבור (נח:) כתב שאם מתפלל בין האילנות מותר וכ”כ הבית עובד (סקכ”ד) והפמ”ג (משב”ז סק”ב) והחיד”א בקשר גדול (סי’ ז אות ט).

אולם החיי אדם (כלל יז אות א בסוף) כתב שאין להקל אלא בשעת הדחק וכן משמעות המשנ”ב (ססקי”א).

ובאשל אברהם (בוטש’) מוכח שאם עומד מול מחיצה מותר.

לכן לכתחילה לא יתפלל אלא במקום שיש מחיצות לגמרי אף שהוא לא מקורה אם יכול כיון שהוא לכתחילה [אם לא יכול להתפלל בבית כנסת] ואם לא יכול יארגן מניין ויתפלל ואם גם זה לא יכול יתפלל בין מחיצות או מול רכב גבוה וכדומה. וכן יעשו עוברי דרכים שהתירו להם להתפלל בדרכם כמבו’ בפוס’.

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט:  2873*