כתוב בגמ’ בברכות (ו:) אמר רב הונא כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע שנאמר סביב רשעים יתהלכון וכו’ ומכאן למדו חכמים שאסור להתפלל אחורי בית הכנסת [עיין במקורות בהסבר קצר מהו אחורי ביה”כ] ולהלכה האיסור הוא דווקא בשעה שהציבור מתפללים.
מקורות:
השו”ע (סי’ צ סעיף ז) פסק שצריך לחוש לדעת רש”י ודעת התוספות שלא יתפלל אדם מאחורי בית הכנסת כגון שההיכל במזרח והפתח של הבית כנסת במערב שלא יתפלל חוץ לבית הכנסת בצד הפתח וגבו לציבור או חוץ לבית הכנסת בצד המזרחי [היכן שההיכל מונח רק מבחוץ] וגבו כלפי הציבור או פניו כלפי ההיכל.
ונחלקו האחרונים האם זה דווקא בשעה שהציבור מתפללים או אפי’ בשעה שאין הציבור מתפללים.
דעת היד אליהו (סי’ ז) שמה שאסור להתפלל אחורי בית הכנסת הוא דווקא בזמן שהציבור מתפללים וכ”כ הבאר היטב (סי’ צ’ ס”ק ד) והיד אהרון (בהגהות על הטור סימן צ) ועוד.
אולם דעת המאמר מרדכי (סימן צ’ ס”ק ה) שאפילו בזמן שאין הציבור מתפללים אסור להתפלל אחורי בית הכנסת, וכ”כ הכף החיים (סעיף קטן לה) שאפי’ שלא בזמן שהציבור מתפללים אסור. ושכן משמעות סתימות הש”ס והפוסקים.
ובהלכה ברורה (סימן צ שער הציון אות כה) הביא שדעת הרשב”ץ (חיד’ ברכות ו:) שדוקא בשעה שהציבור מתפללים אסור ולכן הכריע שהלכה כהיד אליהו.
ויש לומר בדרך ספק ספקא שמא כאחד הפירושים שמא מה שנקרא מאחורי בית הכנסת שההיכל במזרח והפתח של בית הכנסת במערב, או שמא הוא חוץ לבית הכנסת בצד המזרחי וגבו כלפי הציבור, ואת”ל שמא כהפירוש השני כל מה שאסור זה דוקא שבשעה שהציבור מתפללים.
ולכך, יש לומר דווקא כשהציבור מתפללין לא יתפלל אדם אחורי בית הכנסת. אך שלא בשעת התפילה שנמצא אדם מתפלל ביחיד מותר.
