שאלה: בדיני "גדול הבית, במניין אבלות.

אודות שאלתכם בדין סיום מניין אבלות של משפחה, שארעה בשבוע שעבר, באשה צעירה שנפטרה בקהילת לוס אנג'לס בת 47, אֶם ל-13 ילדים חלקם בנים וחלקם בנות.

ובצוואתה ביקשה כי בניה ילוו אותה ארצה לקבורה בישראל – בעיר בית שמש.

הטיסה מניו יורק לישראל התקיימה ביום שני בשעה 14:00 (שעון מקומי). עם ההמראה, החלו הבנות והסב – אביה של הנפטרת, שנותר עימן בארה”ב – לשבת שבעה.

לעומתם, הבעל והבנים שליוו את המנוחה לישראל, החלו את השבעה רק לאחר הקבורה, שהתקיימה ביום שלישי.

השאלה המרכזית שהתעוררה היא:

מי נחשב “גדול הבית” לענין קביעת זמן סיום השבעה – האם הסב, שהחל את השבעה ביום שני, או הבעל, שהחל אותה ביום שלישי לאחר הקבורה?

בהתאם לכך, האם על הבנות והסב לסיים את השבעה ביום ראשון (שבעה ימים מיום שני), או שעל כולם להמתין עד יום שני, שבו מסתיימים שבעת ימי האבלות של הבעל והבנים?

חשוב לציין שביום שלישי התאחדו כולם (הסב, הבנות, הבנים, והבעל) לשבת באותו הבית.

תשובה: אין הבעל והבנים מצטרפים עם הסב (אב האשה) ובנותיה ולא הסב והבנות נגררים אחרי הבעל והבנים, אלא הסב והבנות יסיימו את האבלות ביום ראשון בבקר. והבעל והבנים יסיימו את האבלות ביום שני בבקר. ועכ"פ מן הראוי היה שככל וידעו הסב והבנות אימתי המנוחה הייתה צריכה להיקבר היה להם להמתין עד לאחר הקבורה ואז לנהוג שבעה ימי אבלות.

מקורות: הנה בשאלה זו יש מקום להאריך, עם מקורות לדברי רבותינו ראשונים ואחרונים שמימיהם אנחנו שותים, אבל כעת אין מקום להאריך ונשיב בקציר האומר.

בעיקר הדין מי נחשב גדול הבית האם הסב או הבעל, כבר עמד כל כך הרשב"א בתשובה חלק א (סימן תעח) הבעל קרוי באבל זה גדול הבית מפני שהוא חייב בקבורתה ולהיטפל בה יותר מן האח "ואפילו מן האב". ואין הולכין אחר המצטער יותר שאין כל הדעות שוות. ועוד שאין לך מצטער כבעל שאין אשה מתה אלא לבעלה. ע"כ. ותשובה זו הובאה בבית יוסף, ובש"ך סי' שעה (ס"ק ד וס"ק יג). ואף שיש שלמדו מדברי הרי"ץ גיאת שפסקם מרן השו"ע שם (סע' ב) שגדול הבית הוא מי שהבית נסמך עליו שבניו וב"ב הסרים למשמעתו או סמוכים על שולחנו ויושבים ודרים בביתו דאז נקרא הוא גדול הבית לדבר הזה. כפי שכתב בשו"ת שמש צדקה (חיו"ד סי' נ"ח).

מ"מ לדינא כבר כתב בערך שי (שם ס"ק קמד) שגם המורים כן, לא הורו כן אלא כלפי סברת הרי"ץ גיאת דגדול הבית הוא מי שהבית סמוך עליו ובזה הורו שכל זה שייך דוקא בבנים לגבי אב ואח. אבל בעל שמתה אשתו שחייב בקבורתה גם הם מודו דחשיב גדול הבית אפילו אינם דרים יחד, מהטעם שכתב הרשב"א שכיון שחייב בקבורתה הוי גדול הבית, וכן מהטעם השני שכתב הרשב"א שכיון שהוא מצטער יותר מכולם הוא גדול הבית באבלות זו. ע"כ. וכעין זה כתב בשו"ת בית דוד הספרדי חיו"ד (סי' קעו) ליישב דברי הרי"ץ גיאת עם דברי הרשב"א שהעיקר לדינא שהבעל הוא נחשב גדול הבית. ע"ש.

והן אמנם בספר מלאכת שלמה חכים הלכות אבלות (סי' פז) דן בשאלה זו מי נחשב גדול הבית, הבעל או חמיו אב האשה, ובתחילה הביא דברי הרשב"א כדברים מוסכמים וציין לשו"ת בית דוד הנ"ל, אבל לעומת זה הביא דברי הריטב"א מועד קטן (כא:) דלא משמע הכי שכתב, גדול הבית הוא "גדול המשפחה גדול האבלים באבל זה". ע"כ. ומשמע שמי שהכי גדול בבית הוא נחשב גדול הבית. ומשום זאת העלה בנידון דידיה להקל כדברי הריטב"א שהסב נחשב גדול הבית ולא הבעל, דהלכה כדברי המיקל באבל.

ומ"מ יש לי אריכות דברים בשאלה זו מי נחשב גדול הבית הבעל או הסב, וראה בשו"ת מגן שאול (סי' כג), ובספרו דבר משה (חיו"ד סי' סה). ובשו"ת דרכי נועם (חיו"ד סי' יט). ובחזו"ע אבלות ח"ג (ע' קצ ד"ה רבנו). ובילק"י אבלות (ע' שיט).

ומ"מ לעניין דינא בנידון דידן אין נפק"מ מי נחשב גדול הבית וכמו שאבאר.

הנה בדין קרובי המת ששלחו את המת לקוברו במדינה אחרת ואין בדעתם לנסוע לשם, נחלקו הפוסקים מאימתי מתחילים להתאבל ולמנות שבעה ושלושים. יש אומרים מעת שיחזירו פניהם מללוות את המת, ויש אומרים שאין האבלות מתחילה אלא לאחר שייסתם הגולל. ומרן אאמו"ר זצ"ל הרחיב בכך בתשובה ביביע אומר (ח"ד חיו"ד סי' כח).

ולענין הלכה העלה מרן הראש"ל בילק"י (ע' שכד), אם הקרובים יודעים אימתי יקבר המת, לכתחילה לא יתחילו להתאבל אלא לאחר סתימת הגולל. ומכל מקום, אם התחילו להתאבל מיד, יצאו ידי חובתם, ואינם צריכים להוסיף ימים אחדים על מנת להשלים שבעה ימים מעת סתימת הגולל, שהלכה כדברי המיקל באבל.

ובנידון שאלתנו נראה שהסב והבנות ידעו אימתי אימם אמורה להיקבר בארץ ישראל, א"כ לא היה להם לכתחילה להתחיל באבלות כל זמן שלא נקברה אימם, אבל לדינא כיון שכבר התחילו את האבלות מיד לאחר המראת אימם במטוס ביום שני עולה להם האבלות כבר מיום שני ומסתיים ביום ראשון.

והנה כפי שכתבתם הבעל והבנים התחילו באבלות ביום שלישי לאחר הקבורה בארץ ישראל עוד לפני ששבו לביתם בחו"ל, לפ"ז אבלות שלהם מסתיימת רק ביום שני, בהיות שכל הדין שמצטרפים לגדול הבית לאבלות נאמר אך ורק שלא התחיל לנהוג מנהגי אבלות טרם בואו לשם, אבל אם התחיל לנהוג מנהגי אבלות ממש קודם בואו אל גדול הבית, שוב אינו מצטרף עמהם כמבואר כל זה בשו"ת יחוה דעת ח"ז (סימן קעו אות ג) שכן נקט הרא"ש ועוד ראשונים, וכ"פ מרן השו"ע (סי' שעה סע' ט) ודלא כרמב"ן. ע"ש.

מלבד זאת הרי כל הדין של צירוף, שמצטרף לגדול הבית, נאמר דוקא שנמצא במקום קרוב תוך עשרה פרסאות לגדול הבית שכבר יושב שבעה, שהם תוך שתים שעות טיסה ולא יותר, וכפי שהרחבנו בכך בילק"י אבלות (ע' שיד). ובמקרה שלפנינו כפי שהתברר ישנם יותר מי"ב שעות טיסה ממקום הימצאו של הבעל והבנים בארץ ישראל לבית שבו יושבים שבעה הסב ובנותיו בחוץ לארץ.

ובפרט לפי מה שכתבנו שלא רק שיש לדון שגדול הבית נקרא הבעל ולא הסב כפי שנקט הרשב"א בתשובה (סי' תעח), ולכן אין הבעל יכול להצטרף עם חמיו ובנותיו. אלא גם אם נאמר שחמיו נקרא גדול הבית אין הבעל מצטרף אליו מהני טעמי שכתבנו שכבר הבעל התחיל באבילות, והוא גם נמצא במקום רחוק.

וכמובן שגם הסב והבנות לא מצטרפים לבעל, מלבד שיש לומר שהסב נקרא גדול הבית ואינו נגרר אחרי הבעל, אלא אף אם נאמר שהבעל נקרא גדול הבית אין לו דין גדול הבית במקרה שלפנינו כיון שהבעל בא אליהם ולא הסב והבנות הלכו אליו, וכפי שכתב זאת הרשב"א בתשובה (סי' תקלב) שאין הבן מצטרף לאימו שבאה לבקר אותו תוך שבעה על אחיו שלא ניתן להצטרף לגדול הבית אלא כשבאים אליו ולא שהוא יצטרף לאחרים. ע"ש. וכדברי נקטו האחרונים ע' בשו"ת דבר משה הנ"ל.

וה' ברחמיו יחוס וירחם ויחמול על כל בני המשפחה, ותמצא נחמה פורתא לאבדה הגדולה שאינה חוזרת ושאין לה תמורה. זכרה יהא קיים תמיד עד בוא משיח צדקנו לקץ הימים, במהרה בימינו אמן