סעודות בימי חנוכה
כתב השו”ע (תרע ס”ב) שריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודות הרשות שלא קבעום חכמים למשתה ושמחה אלא להלל ולהודות. וכתב הלבוש שהטעם שלא קבעו כאן לשמחה כמו בפורים כי בפורים היה הגזרה להשמיד ולהרוג את הגופות שהוא ביטול משתה ושמחה ולא את הנפשות, שאפילו המירו את דתם חס ושלום לא היה מקבל אותם, לכך כשהצילם הקב”ה ממנו קבעו להללו ולשבחו יתברך גם כן על ידי משתה ושמחה, מה שאין כן במעשה אנטיוכוס שלא גזר עליהם להרוג ולהשמיד רק צרות ושמדות כדי להמיר דתם [כמו שאנו אומרים להשכיחם תורתך ולהעבירם מעל חקי רצונך] ואם היו ישראל מכניעים להם להיות כבושים תחת ידם ולהעלות להם מס וחוזרים לאמונתם חס ושלום לא היו מבקשים יותר, אלא שהגביר הקב”ה יד ישראל ונצחום, לכך לא קבעו אלא להלל ולהודות לבד, כלומר כיוון שהם רצו למנוע אותנו מזה, לכפור בדתו חס ושלום ובעזרתו יתברך לא הפיקו זממם וגברה ידינו לכך אנו מודים ומשפחים לו על שהיה לנו לאלהים ולא עזבנו מעבודתו. וכתב בט”ז (סק”ג) שהפכה מסתברא שגדול המחטיאו יותר מהורגו (רש”י דברים כ”ג ט’) שאם הרגו מוציא אותו רק מהעולם הזה, ואילו המחטיאו מוציאו מהעולם הבא, ולפ”ז אדרבה צריך לעשות סעודה בחנוכה ותירץ אליה רבה (ס”ק יד) כל מה שאמרו שגדול המחטיאו יותר מן ההורגו זה דווקא כשגורם לו להיות מזיד, אבל אם נעשה באונס אינו גדול מן ההורגו.
והגאון חיד”א (מחב”ר ס”ד מאמר מרדכי סק”ג) שבפורים התשועה באה ע”י משתה, שמתוך המשתה של אסתר נתלה עמן על העץ ועלה מרדכי לגדולה ובכל דבר תיקנו חכמים מה שיש לו זכר לנס יותר וכן מדוקדק מהטור שכתב “ויען כי אירע הנס בנרות תיקנו להדליק נרות בכל לילה”.
ובכה”ח (סק”יא) שבפורים המלך העכו”ם הורה להרוג בעכו”ם והוא פלא ונמצאת השמחה כפולה מה שאין כן בחנוכה
אלא שכתב הרמ”א (שם) וז”ל ויש אומרים שיש קצת מצווה בריבוי הסעודות, משום שבאותן ימים היה חנכת המזבח ונהוגין לומר זמירות ותשבחות בסעודה שמרבים בהם ואז הוי סעודת מצווה עכ”ל.
והנה המקור לזה שנגמרה מלאכת המשכן בכ”ה בסכלו הוא ממדרש תנחומא (פרשת בעלותך כמובא בדרכי משה שם) ועוד אמרו (שם פרשת פקודי) שהמתין הקב”ה בהקמתו עד ר”ח ניסן שבו נולד יצחק אבינו, ואמר הקב”ה עלי לשלם לכסלו ושילם לו בחנוכת בית חשמונאי.
אולם דברי הרמ”א לכאורה אינם ברורים שכתב שהטעם שיש מצווה להרבות בסעודה בחנוכה משום שבו ביום הייתה חנוכת במשכן, ולכאורה היה צ”ל שבו ביום חנכו את בית המקדש שעל שם זה נקראים ימי חנוכה, ואם תאמר שהמשכן חשוב יותר מבית המקדש זה שאמרו רבותינו (מו”ק ט.) שלאחר שהושלמה בניית בית המקדש הראשון שלמה המלך עשה משתה וזה יצא בדיוק ביום הכיפורים וביארו חכמינו ששלמה המלך למד ק”ו מהמשכן שבו היום מקריבים קורבנות אפילו בשבת שנאמר וביום השביעי וכו’ ואם המשכן שקדושתו קדושת לשעה והמחלל שבת חייב סקילה ק”ו שמותר לאכול ביום כיפור שאיסורו כרת וקדושתו קדושת עולם וא”כ נמצא שבית המקדש גדול בקדושתו ומקודשת המשכן ומדוע תלה דווקא בזה שהיה חנוכת המזבח.
ויש לומר שבאמת לעניין בניית בית המקדש זה חמור יותר מהמשכן, אולם בזה שחזרו לבית המקדש שכבר היה בנוי אין בזה שמחה כל כך גדולה כמו “הקמה”, ומה שאין כן המשכן שהוקם באותו היום, הלכך בטעם זה בלבד לא הווה סעודת מצווה.
וכתב העולת תמיד (סק”א) שמכיוון לדברי השו”ע סעודה בחנוכה היא בגדר סעודת רשות, אסור לתלמיד חכם להשתתף בה, שכל סעודה שאינה של מצווה אין תלמיד חכם רשאי ליהנות ממנה (פסחים מט.) ואילו לרמ”א שסובר שהיא סעודת מצווה מותר להשתתף בה.
ועטרת ראשנו כתב בחזון עובדיה (חנוכה עמ’ טו) שגם לדברי מרן אם אומרים בסעודה שירות ותשבחות חשוב כסעודת מצווה ומותר להשתתף בסעודה אם אומרים זמירות ותשבחות לה’ יתברך דדחשוב כסעודת מצווה, ושכן כתב המרדכי (פסחים פ”ד סי’ תרה) שנשאל לרבינו מאיר איך אנו אוכלים בסעודת בת כהן לישראל או בת ת”ח לעם הארץ הא סעודת הרשות היא, והשיב שמא על כן נהגו לומר שירות ותשבחות להקב”ה ולהללו על החסד שעשה. והוסיף שיש לנצל מסיבות כאלה לדרשות בדברי תורה ויראת ה’ טהורה, לקרב את ישראל לאביהם שבשמיים.
אולם אותם שעושים סעודות ומרבים בשחוק במקום בשירות ותשבחות לא די שאינם מקיימים מצווה בזה, אלא שהוא עוון חמור, ושומר נפשו ירחק מזה (ביה”ל ד”ה ונוהגין).
ובשבת של חנוכה כתב רבינו יוסף חיים (בא”ח ש”א וישב כח) שירבה בסעודת שבת של חנוכה יותר משאר שבתות, וכ”ש אם חל בו ראש חודש גם כן, וכן ירבה בסעודת ר”ח טבת יותר משאר ראשי חודשים שהוא בתוך ימי החנוכה.
הרב אליהו פדידה רב בית הכנסת “אהל אברהם” גבע”ז.
הרב נותן מענה בבית ההוראה בימים א,ג,ה,ו
בין השעות 13:00-15:00 וביום ו’ בין השעות 9:00 – 12:00
