פרשת כי תבוא
הרהורי תשובה – מעשים טובים
בתחילת הפרשה התורה מדברת על מצוות הביכורים, וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ ולקחת וגו’. כתב האור החיים הקדוש שכל פרשה זו של הביכורים נאמרה על קניין העולם הבא, שצריך האדם לטרוח בעולם הזה לקיים תורה ומצות, בשביל העוה”ב. לכן אמר “וירשתה וישבת בה ולקחת” על דרך אומרם (ברכות י”ז א) צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם. בספר הזוהר (ח”ב נ”ט) נאמר שכל מצות ומעשים טובים שיעשה האדם בעודו חי, מתקבצים ובהם מקבל פני המלך כדרך אומרו (ישעי נ”ח) והלך לפניך צדקך, והוא אומרו ולקחת מראשית כל פרי וגו’, פירוש לא יקח בידו להקביל פני ה’ אלא מדברים המובחרים שעשה בעולם הזה. ע”כ.
אין אדם אחד בעולם שלא נאלץ להתמודד עם ביקורת שלילית ותלונות על מעשיו מגורמים שונים שסביבו. הכוח שניתן בנו הוא לבחור האם הביקורת לטובתנו או לא וכיצד לפעול.
חז”ל אומרים שאם אדם לא מתקן את מעשיו הוא מגיע למצב שכבר קשה לו מאוד לעצור את עצמו היות ומעשיו המקולקלים הולכים וגדלים וכפי שהגמרא אומרת במסכת סוכה (נב.) אמר רבי אסי: יצר הרע בתחילה דומה לחוט דק ביותר של עכביש, ולבסוף, כשנמשך אדם אחריו, הרי הוא דומה בעוביו כעבותות העגלה, כחבל עבה שקושרים בו את הפרה למחרישה. שנאמר [ישעיהו ה] “הוי מושכי העון בחבלי השוא, וכעבות העגלה חטאה”.
בהקשר זה נביא סיפור שאירע בישיבתו של הסבא מקלם זי”ע: בישיבתו של הסבא מקלם הייתה מוקמת גדר סביב בנין הישיבה, והבחורים שהגיעו מידי יום לבנין הישיבה, היו צריכים לעשות עיקוף קטן בכדי להגיע לפתח בנין הישיבה. יום אחד, מביט הסבא מקלם מחלון ביתו, שהיה מול בנין הישיבה, ורואה את אחד הבחורים מתקרב לבנין, אך במקום לעקוף, החליט לקצר ולקפוץ את הגדר וכך לחסוך את העיקוף. הביט בו הסבא ושמר זאת לעצמו. אך למחרת שוב נשנה אותו מקרה, וביום השלישי שוב קרה מקרה זה. נכנס מיד הסבא לתפילת שחרית, ולאחר התפילה, הורה לבחור לקחת את חפציו ולעזוב את הישיבה. מקומך אינו כאן! פסק.
כששמעו זאת בני הישיבה ורבניה, נדהמו לשמוע על העונש החמור שנענש אותו בחור והכל התלחשו: מי יודע איזה עוד דברים שאינם ידועים להם גרמו לעונש כל כך חמור!… כששמע זאת הסבא מקלם, נכנס אל היכל הישיבה, עלה על הבימה ופתח בקולו: לא! אין פה עוד שום סיפורים לא ידועים, וכל מה שלוחשים אין זה אמת כלל! אלא מה כן?… המשיך הסבא ואמר: כשאני ראיתי את הבחור הזה קופץ את הגדר פעם אחת, שנייה, שלישית, הבנתי שבחור זה כבר עבר הרבה איסורים. אם בחור קפץ גדר אבנים אחת, מי יודע כמה גדרים וסייגים בעבודת ה’ הוא כבר עבר… והמשיך להסביר, כשאדם עושה ועובר על משהו שיגרתי שכולם עושים מידי יום, כגון דבר זה לעשות עיקוף קטן, והולך ומשנה ממה שכולם עושים, סימן שבעוד דברים, נשגבים יותר, אינו פוחד לשנות ולעשות דין לעצמו. אם אדם עושה קיצורי דרך, מי יודע עוד כמה “קיצורים” הוא מרשה לעצמו!…
