בפרשתנו מספרת התורה על פגישת יעקב עם רחל. כשראה אותה יעקב נשק אותה, נשא את קולו ובכה. מסביר רש”י מדוע בכה יעקב – לפי שבא בידיים ריקניות. כשנפגש עם רחל, אמר לה יעקב אליעזר עבד אבי היו בידיו נזמים וצמידים ומגדנות, ואני אין בידי כלום. מדוע? לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להורגו והשיגו, ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו. אמר אליפז ליעקב מה אעשה לציווי של אבא, אמר לו יעקב טול כל מה שבידי, והעני חשוב כמת. נטל אליפז את כל רכושו של יעקב – ונחשב כמת.
ובמדרש מובא שאפילו את בגדיו של יעקב נטל אליפז ורק בזכות נס שנעשה ליעקב שטבע חייל אחד בנהר לקח יעקב את בגדיו ולבשם. לכן כשפגש יעקב את רחל לא היה לו מה לתת לה כמו שנתן אליעזר עבד אברהם לרבקה אימו של יעקב.
מספר רבי יעקב גלינסקי: נכנסתי לחדרו של הסטייפלר, והוא כיבד אותי לשבת. אמר לי, חשבתי היום חידוש נפלא. רש”י מביא את הסיפור עם אליפז שפגש את יעקב ולא הרגו, ומתחיל לספר לו, כי יש לו מחויבות להרוג אותו. שמעתם, אומר הסטייפלר, לאליפז יש כיבוד אב של “לא תרצח”. ומה היה הסוף, אומר רש”י, ולפי שגדל בחיקו של יצחק משך ידו. לכן ביקש אליפז מיעקב עצה איך להתחמק בשלום מציווי אביו. אמר לו יעקב, טול מה שבידי והעני חשוב כמת, וממילא קיימת את מצוות אביך ומעניין מה סיפר אליפז לעשיו – שהרג או לא הרג?
משמע מכאן, אומר הסטייפלר, אם אליפז לא היה לומד בישיבה של יצחק אבינו, ולא היה גדל בחיקו ובסביבתו הוא לא היה חושב פעמיים אלא מיד היה הורגו. והיינו, שהלימוד בישיבה מנעה את הריגתו של יעקב. א”כ יש לנו ראיה שכדאי להחזיק בחור ישיבה, או ילד בחיידר, או בת בבית יעקב, ולו אך ורק על מנת שלא יהיה רוצח! שבמקום רוצח הוא יהיה גנב.
המשיך ר’ יעקב גלינסקי ואמר, רבותיי, עלינו לדעת, לפעמים מישהו כאילו לוחש באוזן ואומר לאדם, “שמע, עזוב את המאמצים המיותרים, וכי יש לו סיכוי? האם יכול לצאת ממנו בן תורה מושלם, מי אמר שבכלל יזכה להיות ת”ח”. אבל זו טענה אכזרית, כי עליו להשיב ליצר הרע, גם אם אותו בחור לא יהיה בן תורה מושלם, וגם אם הוא לא יהיה עילוי גדול, עכ”פ אחוזים מסוימים יהיו לו, משהו יישאר ממנו. לאותם אחוזים הוא בוודאי מסוגל, וא”כ אשרי חלקינו. תראו – להבדיל – את אליפז, מה היה יוצא ממנו, ואיך יכול היה להיראות ללא אותם אחוזים מעטים שהצליחו להידבק ברוחו.
