פרשת בהר
כל ישראל ערבים זל”ז מחייבת תמיכה באחֵר
בפרשתנו (פרק כה פסוק לה) נאמר וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ.
כותב רש”י אל תניחהו שירד וייפול ויהיה קשה להקימו אלא חזקהו משעה שהעני למה זה דומה, למשאוי שעל החמור, עודנו על החמור אחד תופס בו ומעמידו, נפל לארץ חמישה אין מעמידין אותו.
מדוע יש חיוב תמיכה בעני? היות ועלול האדם יצר הרע ולחשוב שאין הוא חייב לעזור לעני כיון שלא הוא שברא אותו וגרם לו להיות עני, אלא השם יתברך הוא שברא את אותו עני והוא צריך לעזור לו. אולם אין האמת כן כיון שיתכן שהסיבה שחברו עני הוא מחמת עוונותיו של הנותן שכל ישראל ערבים זה לזה ובעברותיו גרם לחברו להיות עני ואם כן הוא שגרם לחברו להיות כך, הוא צריך לתקן אותו ולעזור לו כיון שמי שקלקל צריך לתקן, ומי יכול לומר פטור אני מלעזור לעני אלו עבירות יש בידי?
וזה מה שהתורה אומרת “וכי ימוך אחיך ומטה ידו”. אם רואה אתה שאחיך התמוטט מנכסיו, אזי “עמך” יתכן שאתה שותף בזה מחמת עוונותיך ולכן והחזקת בו – עליך מוטלת החובה לתקן ולעזור לו…
מסופר על הגאון רבי עקיבא איגר זצ”ל שפעם נכנס אצלו עשיר מעשירי העיר, ובתוך כדי שיחה הוציא העשיר סיגריה והיה מעשן אותה שאל אותו רבי עקיבא איגר מדוע אתה מעשן, השיב לו העשיר רגיל אני להאריך בסעודתי ולאכול כמה מיני מאכלים ולשתות כמה מיני משקאות וממלא אני את כרסי והעישון יפה לשביעה יתירה.
לימים נכנס לביתו של רבי עקיבא איגר, עני בן טובים והתחיל לשפוך לפניו שיחו שהשעה דחוקה לו ובתוך השיחה הוציא סיגריה מחיקו והתחיל לעשן אותה, שאל אותו הרב מדוע אתה מעשן, ענה לו שהוא שרוי ברעב ויפה עישון לרעב.
בוא וראה, אמר רבי עקיבא איגר, כמה תמוהים הם דרכי בני אדם. עשיר מעשן מחמת שהוא שבע, עני מעשן מחמת שהוא רעב, והרי דרך ישרה ייתן העשיר מזונות לעני ונמצאים שניהם כאחד אוכלים כדרכם ופטורים מעישון. (מעובד ע”פ ספר תורת הפרשה).
