פרשת יתרו
מהות החיים למעלה למשכיל קיום התורה והמצוות
“ויתיצבו בתחתית ההר” (י”ט – י”ז)
הגמרא במסכת שבת (דף פ”ח ע”א) אומרת, אמר רב אבדימי בר חסא, בשעת מתן תורה בא הקב”ה והגביה את ההר וכפה על עם ישראל את ההר כגיגית (כמכסה) ואמר להם, אם אתם מקבלים את התורה, מוטב, ואם לאו, שם תהא קבורתכם תחת ההר.
שואל רבי חיים שמואלביץ זצ”ל, מדוע כתוב “שם” תהא קבורתכם, לכאורה היה צריך לומר “כאן” תהיה קבורתכם, שהרי עמדו מתחת להר, וכדי לקברם היה צריך רק להורידו עליהם.
ותירץ ואמר, כאן מונח יסוד גדול בעבודת האדם לבוראו. דרך בני אדם לומר כשיגיעו “לשם” כשהמצב ישתפר ויסתלקו המפריעים: אז ילמדו, אז יתפללו. ה-“שָם” הזה, הוא בבחינת “קבורתכם”, כאן נעוץ כישלונו של האדם. כי היצר הרע כבר דואג ש”השם” הזה לא יבוא כל כך מהר, ולבסוף ימצא האדם את עצמו עומד ריקם ללא כלום…
האדם שואף תמיד להשיג עוד ועוד ואינו מסתפק במה שיש לו וכמו שכתב הגר״א באגרתו: ״אין אדם מת וחצי תאוותו בידו״.לצורכי הגוף יש מנגנון מפקח כמו הרגשת שובע. הבלוטה במוח גורמת להרגשה שאי אפשר להמשיך ולאכול. אך לדברים שהם מחוץ לגוף כמו השגת רכוש אין מגבלה והאדם שואף ללא גבול.
כל זה יצר ה’ יתברך בטבע האדם כדי שינצל שאיפות אלו לא לדברים גשמיים אלא לדברים רוחניים להתעלות ללא הרף ואמרו במדרש (דברים ב״ר ב, יח); ״אוהב כסף לא ישבע כסף אוהב תורה לא ישבע תורה״. האדם צריך להתקדם כל חייו וכמו שכתוב (משלי טו, כד): ״אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה״. ההתקדמות המתמדת מונעת נפילה לשאול, כמו שהמטוס מגיע למטרתו משום שהוא מתקדם כל הזמן לשם, ואילו הוא היה חדל מלהתקדם, הוא היה נופל לארץ ומתרסק. כך צריך האדם להתאמץ כל הזמן להתקדם במעלותיו הרוחניות ולא להפסיק.
בני אדם רבים חשים מחנק כאשר הם כל הזמן באותו מקום ונוסעים להחליף אוירה. ובאמת ככל שהאדם הוא יותר רוחני, הוא פחות זקוק להחלפת אוירה, כי הרוחניות ממלאת את נשמתו. וזה מה שהבאנו לעיל (שבת פח, א): שהקב״ה כפה על ישראל הר כגיגית ואמר להם: אם תקבלו את התורה מוטב ואם לאו שם תהיה קבורתכם. לא אמר להם ״פה תהיה קבורתכם״, למדו מזה חכמי המוסר, שיש כאן רמז חשוב לאדם, שאם הוא מקבל עליו עול תורה, יהיה לו טוב בכל מקום ובכל מצב, ואם לא, אז תמיד יהיה חסר לו ויהיה לו הרגשת אשמה היכן הוא נמצא ותמיד הוא יחפש את “השְָם” ואי הסיפוק יהיו בעוכריו. (מתוך – קובץ לימודים שראוי ללמדם בשם ועבר ע’ כט)
