פרשת פינחס
לכל יהודי יש תיקון
בפרשתנו התורה משבחת את פינחס שקידש שם שמים, שהשיב את חמתו מעל בני ישראל והרג את איש ישראל שהוא זמרי בן סלוא נשיא שבט השמעוני.
שואל רבינו האור החיים הקדוש, מדוע הזכירה התורה את שמו של הנשיא רק בפרשתינו, ואלו בפרשה הקודמת (פרשת בלק) כשהתורה מספרת את החטא עצמו לא הזכירה התורה את השם של זמרי.
ומתרץ, שאין הקדוש ברוך הוא רוצה לזלזל אפילו ברשעים הפחותים ביותר, ולכן לא נכתב שמו ללא מטרה. לעומת זאת, בפרשתינו כשנאמר על שכרו של פנחס הזכירה התורה שמו, במטרה לשבח את פנחס ולהגדיל את שכרו, שעיקר השכר קיבל על קידוש ה’ כשפגע בנשיא ישראל בכבודו ובעצמו לשם שמים ולא ירא לנפשו כלל.
מוסיף רבינו האור החיים לבאר שדוקא רק בפרשתינו שהתורה מספרת על מעשה פינחס נזכר זמרי בשם “איש ישראל” על פי המבואר בקבלה, שאין מציאות של נפש מישראל שנידחת לגמרי, וגם אם האדם הסריח וקלקל את נשמתו, בסופו של דבר יחזור לשורשו ותיקונו. וזה לשון קדשו: קדם לנו מדברי המקובלים שלא ידח נדח מכל ניצוצי הקדושה, וכלן לבסוף יזכו למקום שממנו באו, והגם שיריע איש ישראל אף יצריח נפשו סוף כל סוף יחזור לשורשו.
לפי זה מבאר רבינו, שגם זמרי בן סלוא שחטא בעבירה חמורה עם המדינית, על ידי שנהרג בידי פנחס, היה לו כפרה וחזר לשורשו וקדושתו, ולכך מוצאים שהוא נקרא לאחר שנהרג בכינוי ‘איש ישראל’, כי הוא חזר לשורשו ותיקונו.
כך גם כתב האור החיים הקדוש בפרשת בראשית (א, כו), שלפי דרגות החומר שאדם חטא, הוא צריך להתגלגל בבעלי חיים טהורים, שבאמצעות אכילתם בכוונה יש תיקון לנשמות המגולגלים בהם. לכן אדם שחטא הרבה מתגלגל בבהמה שצריכה שחיטת שני סימנים, והוא צער גדול יותר. ומי שחטא פחות, מתגלגל בעוף שצריך רק שחיטת סימן אחד. ומי שחטא עוד יותר פחות, מתגלגל בדגים, שאין בהם כלל שחיטה.
ומוסיף, שמי שלא זכה מתגלגל בשקצים ורמשים, והם המומרים והפושעים שאין להם תיקון.
